פתאום קלטתי שאפריל נגמר ):
ביי חודש יומולדת
הבאת לי דברים יפים
שמחה פשוטה
איך אני אוהבת את הביטוי הזה, שמחה פשוטה, כמה הוא מדויק, כפרה על ג' שיש לה את המילים הכי יפות
עיניים עצומות ואני רוקדת
כאילו אף אחת לא מסתכלת
וכאילו כל העיניים עלי
מחייכת לעצמי
לפני כמה ימים הייתה לי מחשבה
שאני כל כך שמחה על האדם שהפכתי להיות
לא רק הופכת להיות, שהפכתי להיות
יש לי את המילים לתאר את זה אבל הן לא ידייקו, זו תחושה פנימית, דברים שמתיישבים במקום, ויש מרחב למה שעוד לא
זה מרגש ברמות
ומציף כאב
ולא מובן מאליו בשיט בשבילי
יום אחרי היומולדת הסתכלתי על הפרחים מחוץ לחלון האוטובוס והרגשתי קהה
כל כך חיכיתי לאביב, זאת העונה שלי, הפרחים שלי
הסתכלתי עליהם ולא הבנתי איך אפשר ליהנות מהיופי שאני יודעת שתכף יעלם, תכף יקמול
איך אפשר ליהנות מהיופי אחרי כל המוות הזה
לא רציתי להישען עליו, להתמסר אליו
ובו זמנית ידעתי שגם התחושה הזאת תחלוף, ידעתי שאף פרח לא שואל אותי אם לפרוח או לא, הם פשוט פורחים, זה מה שהם עושים, גם אם אני לא מבינה
חושבת על מה שהפסיכולוגית אמרה לי כמה פעמים לאחרונה, ואפילו עלה לי לפני כן בהקשר של האמנות שלי
מה אם תעשי בלי להבין
קודם תעשי ואז תראי מה קורה
אישה חכמה
שמכירה אותי כל כך טוב
אפריל נגמר וזו יריית הפתיחה שלי
לציד התותים
שזו ההגדרה המילונית לשמחה פשוטה.
באנציקלופדיה, ליד "תותי עץ", יש תמונה שלי מטפסת יחפה
עם ידיים וחיוך מוכתמים אדום
