ראיתי במרחק מישהי שנראתה בדיוק כמוך
אותם תלתלים אסופים, אותו תחת, אותה חולצה בטן, אותה יציבה, אותן אוזניות
היא פנתה ונעלמה לי
איחרתי לרכבת אבל רציתי נורא להמשיך אחריה
ניסיתי לחשוב לעצמי מה תעשי שם? בעיר שלי? בדיוק ליד הלימודים שלי? בדיוק כשאני הולכת ברחוב?
בטוח לא היית אומרת לי אם היית מגיעה
כמו שאת לא שואלת אותי אם אני בסדר כשיש פיגוע
למרות שאני עדיין שואלת, אני לא יכולה שלא, את עדיין המשפחה שלי, אז מה אם אנחנו לא בקשר כבר כמעט שנתיים
כמעט לא הייתי בסדר בפיגוע האחרון, היית יודעת מזה? היית כותבת לי?
מה זה משנה
אני סתם עייפה כל כך
ומוצפת
זה מה שקורה
הגוף שלי נזכר בתחושות בגוף שנה שעברה
בעייפות הספציפית הזאת
אני חייבת לעשות עם זה משהו, להבין איך להתמודד אחרת עם התקופה הזאת של השנה, אני לא יכולה ואני בעיקר לא מוכנה שוב
מזל שאני גם לא מסממת את עצמי הפעם
מנסה להבין למה המשכתי לקבוצה עכשיו אם אני כל כך קורסת
נראה לי שזה מתוך האמונה בתהליך ובקבוצה ובמרחב ובחשיבות של להתמיד
מזכירה לעצמי שיש חשיבות גם ללהיות שם ולהקשיב, ולא בהכרח לקחת חלק אקטיבי בשיתופים
רק מקווה לא לצאת יותר מוצפת אבל יהיה בסדר