בשנה א יש סטודנטית שהתחלתי איתה לפני חמש שנים בימי היציאות שלי. זה לכשעצמו לא מעניין, אילולא היא הייתה סיפור הפדיחה הגדול ביותר שלי. אין צורך להיכנס לפרטים אבל שלחתי לה הודעה והבכתי את עצמי מאד. אפילו שבזמנו הראיתי את זה לבתזוג של דוד שלי אותה אהבתי מאד, והיא אמרה וואו ושזו דרך טובה למשוך את מי שנכונה לי ולהרחיק את מי שלא. האמת שהיום אני לא בטוחה כמה זה היה מביך, לא בטוחה בגלל שאני לא מסוגלת להביא את עצמי ללקרוא את מה שכתבתי לה. זה היה כנראה אובר דה טופ רצח ולא מידתי לסיטואציה שבה מדובר במישהי שאני לא מכירה יותר משלום שלום ברחבי העיר. הראיתי את זה לשתי חברות השנה כדי לפרוק ממני את הסיפור הזה והן לא נחרדו עד עמקי נשמתן, אבל בשבילי זה מקור גדול מאד למבוכה. אולי אני צריכה פשוט לקרוא את זה ולהוריד ממני את הלחץ הזה.
בקיצור, ואז היא באה ללמוד כאן. אני מרגיש שכל פעם שאנחנו מתראות במסדרון ומחייכות יש לה כוח עלי. אפילו שאין לי שום עניין בה היום. כן היא מושכת, אבל היא לא בוייב שלי (היא בוייב של טיפוס הנשים שלפעמים אני רוצה ולא מתייחסות אלי), וזה כבר לא כל כך מעניין אותי, אנשים שהם לא האנשים שלי. זא לא מעניין אותי לחפש אישורים אצלם. בכל מקרה, עדיין כשאני נתקלת בה במסדרון אני מרגישה קטנה לידה. לפעמים יכול להיות בזה משהו נעים, לפעמים זה מביך אותי בקטע לא טוב. לפעמים אני דווקא מרגישה גדולה, שהיא אולי חושבת שאני מרגישה אליה משהו, אבל אני לא, ואז זה שם איזה כוח אצלי. הרבה עניין של משחקי כוחות. כרגיל כמו שקורה בתוך המוח שלי. יש בזה משהו מעניין, ברגעים האלה במסדרון. סביר שהיא לא חושבת על שום דבר מזה. אבל היא בטח זוכרת או מודעת אומשו לפעמים. באיזשהו מקום כן מעניין אותי מה היא חושבת עלי. אם היא חושבת שאני מגניבה, בנונשלנטיות שלי. אם היא חושבת שלא אכפת לי. בעיקר אם היא חושבת שלא אכפת לי. מעניין להסתכל על התחושות האלה.
בטח נדבר על זה מתישהו. זה לא באמת דחוף לי. היא גם בכלל בכלל לא משמעותית בחיים שלי. אבל זה מעניין לראות איך אני מתייחס לכל הדבר הזה, מה היא מפעילה אצלי. מתאים לי להעלות את זה מולה. למרות שהאמת שאני מרגיש שעברו בי תמורות, מאז בימים בהם באופן קבוע הכנסתי עצמי לסיטואציות כאלה, שיש בהן מימד פוטנציאלי של ריגוש במקומות שאני לא באמת רוצה להיות בהם, שלא באמת רוצים בי.
זהו. היה לי עוד משהו לומר, לא זוכר מה. אין אותי היום ברמות קשות. אני מנסה להיות בשימור אנרגיה, לנשום במקומות שיכולים להפעיל בי חרדה כי התשישות עלולה to make them spiral. לצמצם תנועה והפעלת מוח.
וגם אין ספק שללכת עם כפכפים וגרביים זה לא רעיון טוב כשיש לי חור בכפכף. דרכתי על משהו רטוב. היו לי מחשבות על ההנאה שלי מלהיות סטודנטית חורנית אבל אני הולכת לנצל את חמש הדקות שנשארו לי להפסקה ללשכב על הרצפה ולמות. שלום.