קשה לי לאחל לאנשים דברים רעים, לפעמים זה מרגיש כמו תקלה. אני לא מאמינה ברוע, אני מאמינה בדברים אחרים, שאנשים סובלים אז בגלל זה הם מניאקים או מחופפים.
גם כשאני ממש שונאת מישהו, ולרוב זה מופנה כלפי אמא שלי או אשתו של אבא שלי. קשה לי לאחל דברים רעים. זה לא נעים לי. מרגישה שונה בנוף בני האדם, שאולי משהו בי לא בסדר שם. או בהכחשה.
**
הבטן שלי מתחרפנת היום
כנראה באמת אכלתי יותר מדי גבינה
מהזה לא סבבה לה
אני בעבודה גמורה מעייפות כי התעוררתי שעה לפני השעון מעורר השם יודעת למה
מחשבות לא נעימות כל כך
מסוגלת לראות אותן
אבל הן עדיין מחלחלות אלי, לא נעימות לי
המחשבה האוטומטית של אני שונאת את עצמי, רואה אותה בבהירות, לפעמים צוחקת ממנה, בזמן האחרון במיוחד
האוטומטיות שבה היא עולה
עדיין לא נעים לי
ואני עייפה
אולי גם שוב חרדה מול נשים שאני מחבבת
פחד מדחייה?
פחד להיות יותר מדי
פחד להיות לא מותאמת
אולי צריכה לחזור לילדה בפנים
מה את מרגישה
מה את צריכה ממני עכשיו
כמעט תמיד זה חיבוק
או שאחזיק לה את היד
או שאסתכל עליה
מרגישה שאתחיל לבכות אם אשאל אותה עכשיו
אולי זה טוב
זה לרוב מרגיע את החרדה
שכנראה באה לכסות על רגשות שקשה להרגיש
הבהלה הזאת, הקיומית
שכל איך שאני מתקיימת בעולם לא בסדר
הילדה שבי עם הלב היפה, שכל כך כואב לה, עם האמונה שכל מה שהיא זה לא בסדר
הנה אני בוכה בשירותים בנוהל
המתוקה שלי
הכל בך בסדר
הכל בך יפה
פתאום אני רואה שיש עלי המון המון לחץ
גם מבחוץ, המשימות אינסופיות ולא נגמרות
וגם מבפנים
איך שהלחץ הזה שולח אותי למקומות קשים
לחשוב שאני גרועה ונתעבת
כשסך הכל אני לא עומדת בעומס המשימות
או מעוניינת בקרבה של מישהי
אבל אני נשלחת למקומות כל כך קשים, קטנים, מבוהלים
כל כך מבוהלת והכל מרגיש גדול עלי
רואה קצת יותר בבהירות
עדיין לא קל בכלל בכלל
בעצם למה צריך להיות קל יותר?
רואה ולא מנסה למצוא תשובות או פתרונות
שוהה
מוסרת
**
אני אעשה דרך ארוכה לבית שלי אחרי העבודה
אבל זה יהיה שווה את זה, אני לא רוצה להישאר במרכז לשארית הסופש, אני זקוקה לבית שלי
ירושלים שלי, אהובה שלי
אהבה שאין לי מילים להסביר אותה
כל כך הרבה זמן לא הייתי בה בסופש
זה משמח את לבי שרק שישי היום ותהיה לי שבת בבית
מנוחה, אני רוצה מנוחה
רוצה הביתה
