רעיון חדש חם מהתנור:
מה אם אקדיש לעצמי זמן מסוים במהלך היום, שבו אני לא אפחד. בכל שאר היום אני יכולה לפחד מאד, מהכל ומכלום. ואז יהיה לי זמן מוקצב במהלך היום שבו אני זוכרת שהכל שטויות ואני מרשה לעצמי לא לפחד.
זה מצחיק שאני כותבת את זה כשזה עתה השותפה שלי שלחה לי הודעה שהלחיצה אותי ואני חשה את הגוף שלי בבהלה. אבל זה בסדר כי אני עכשיו לא בזמן שמוקדש ללא לפחד.
מה שאני קוראת בין השורות, זו גם בקשה להרשות לעצמי לפחד. להרגיש שמותר לי לפחד.
לתת לעצמי רשות לפחד. לתת לעצמי רשות לא לפחד.
אולי זמן החוסר פחד יהיה בזמן המדיטציה, כי אני מרגישה שזה מושך זה את זה. אני מזהה את חוסר הפחד, מזהה את החיים מודגשים בחיותם, ורוצה לשבת למדיטציה. וחסרת סבלנות לבולשיט של המחשבות החרדות. לא חסרת סבלנות, יותר רואה את השקר שבהו לרגע קטן ולא רוצה לחזק אותן, להמשיך ללכת איתן יד ביד.
טוב נראה
