שדה פרחים

אני אחרי 3 שעות שינה בלילה

ו11 שעות במשרד

מנסה חזק לשמור את הראש מעל המים ולא להיכנס למחשבות טורדניות

רציתי לכתוב מחשבות על המסיבה של אתמול אבל אני עייפה מדי והמוח במלא fog

Brain fog

כשחזרתי בלילה הביתה הקלטתי לבחורה עם ההקלטות ואני תוהה אם זו הייתה טעות, אם אני צריכה להיות פחות נלהבת

מצד שני, יודעת כמה זה שטויות להתעסק בזה

כמו כל מיני מחשבות שצצו אחרי אתמול על ב, על הפרידה שלנו, המון אשמה

ואז מצד שני אני יודעת שאין לי מה להתעסק בזה

רואה את המוח שרוצה ללכת ל- אני אדם נורא ופוגעני ולא מגיעה לי אהבה ולא מגיע לי טוב ולא מגיע לי להיות בחברת אנשים. אבל זה שטויות, אני יודעת שזה לא נכון. אני יודעת שאני לא אדם פוגעני, אני יודעת שזה הנרטיב שמוביל את החיים שלי, להרגיש שאני אדם נורא ואיום בכל פעם שמישהו נפגע ממני או מסיטואציה שאני נוכחת בה. אני יודעת שעשיתי את הכי טוב שלי, שאני עושה כל הזמן את הכי טוב שלי, שגם אם היא נפגעה זה לא אומר שאני אדם פוגעני. שגם אם עשיתי טעויות זה לא אומר שאני אדם פוגעני, אפילו שאני לא בטוחה שעשיתי טעויות, עשיתי את מה שיכולתי לעשות עם הכלים שהיו לי ועם המקום שהייתי בו. אני יודעת שזה לא נכון שלא מגיעה לי אהבה, אני יודעת שזה לא קשור לכלום. זה מוזר, להחזיק את שתי הפרספקטיבות האלה ביחד. לראות את כל הקולות ביחד.

וגם עם בחורת ההקלטות, יודעת שזה לא באמת משנה. כל החרדה הזאת, אם אני יותר מדי, אם אני מעיקה, אם אני מרחיקה. זה לא קשור למציאות. היא לא חושבת עלי עד כדי כך. ואם היא לא חושבת שזה מקסים שהיו לי מחשבות על אמנות באמצע מסיבה וחשבתי עליה ורציתי לחלוק איתה את זה ב4 בבוקר, אז הכל ממש סבבה. סבבה באופן העמוק של המילה.

תכף יהיה לי טרמפ הביתה שהולך לעשות עיקוף ארוך, אבל העיקר שיהיה לי טרמפ הביתה ולא אגרר שעתיים בתחבצ. הגוף שלי מתחמם יתר על המידה, זה מה שקורה כשאני לא ישנה, והמוח שלי קשה לו. קצת בא לי ללכת לישון עכשיו ולנסוע מחר באוטובוס, אבל נראה לי שזה יהיה טוב לישון היום בבית שלי.