שדה פרחים

אני מפחדת שאתחרט על זה שאני לא מזמינה אף אחד, אבל היצירה הזאת כל כך מעצבנת אותי

אני כבר כל כך סובלת בחזרות, אני כל כך כועסת כל הזמן, כל הזמן עובר לי בראש אני שונאת את זה אני שונאת את זה אני שונאת את זה

אני כותבת על זה עכשיו וכועסת

שלוש פעמים בשבוע הייתי בחזרה של 4 וחצי שעות

היום הייתי עוד שעתיים וחצי

ואני כועסת כל הזמן

ונמאס לי מהחרא הזה

אני לא מאמינה שהתנדבתי לעוד חזרה ביום שני אני עכשיו קולטת את החרא, לפחות החרא בשלישי התבטלה, כנראה בגלל זה התנדבתי

וכי לא נעים לי

ואני כל כך שונאת את זה ואני כל כך מרירה ותוקפנית ועל סף בכי מכל הערה שהיא אומרת לי

ולא בא לי לראות יותר אף אחת מהן אחרי שנסיים בא לי שכולם יזדיינו ממני ובמיוחד היוצרת

אני שונאת את העבודה הזאת

אז לא הזמנתי אף אחד

ונפתחו כרטיסים ואני קצת פוחדת להתחרט שלא הזמנתי אף אחד כי אולי זה יכול להקל על כל החוויה, אם יהיו שם אנשות שאני אוהבת

אבל פשוט בא לי לסיים כבר את החרא הזה

ולא באלי על שום דבר שקשור לאמא שלי, יש בי צד שרוצה שתבוא לראות אותי שם כי זאת כן עבודה יפה והיא תהיה גאה בי, מצד שני אני לא סומכת עליה, אני כל כך לא סומכת עליה, אני לא רוצה שתשמח בשבילי על שום דבר, לא רוצה שום דבר טוב ממנה כי אני יודעת באיזה מחיר זה מגיע

חשבתי היום כמה אני מצולקת ופגועה וכועסת על מה שקרה לפני חצי שנה, הזוי שאני עוד יכולה להיות מוצלקת ממנה, בגיל הזה, אחרי כל החרא שאכלתי ממנה

חשבתי אולי להזמין את השותפות שלי

עכשיו אני עצבנית קצת, אני בימים של כיף לבשל ורציתי שנעשה ארוחה היום ואחת צריכה ללמוד כל היום והשנייה שבורה מהשבוע אז הן אמרו שכנראה לא יעשו הרבה אבל אולי אם יהיה להן כוח, אז אמרתי סבבה הכל טוב אני אעשה את זה, כי בא לי לאכול טעים ולהאכיל

אבל סתם השבורה הגיעה לעיר והלכה להופעה וכתבתי לה ששכחתי איזה מצרך אם היא יכולה לעבור בקיוסק לקנות, והיא הגיעה מוקדם יותר להופעה וכתבה שהיא תלך, אז אמרתי שכדאי שהיא תלך לפני כי אולי יהיה סגור אחרי, אז היא כתבה שהיא לא תספיק

וזה דבר קטן אבל זה עצבן אותי שהיא לא הייתה מוכנה לצאת שנייה מהקפה וללכת שלוש דק לקיוסק שנמצא ליד כדי לקנות את הפאקינג חרדל, ואני יודעת שזאת ארוחה שאני רציתי לקיים אבל את יכולה לעשות את הדבר הקטן הזה. ועכשיו יצא לי קצת החשק לבשל ואני כועסת גם עליה וגם על השותפה השנייה על משהו קטן שהיא עושה בבית אבל בעצם אני פשוט כועסת כועסת כועסת וזה מוצא על מי לצאת ואני כל כך כועסת.

אני כל כך כועסת כבר שבוע וחצי, אני כל כך פאקינג כועסת, לפעמים זה כמעט יוצא מהעיניים בצורת דמעות זעם אבל רוב הזמן זה תקוע לי בגוף ואני לא יודעת מה לעשות אני לא יודעת מה לעשות אני לא יודעת מה לעשות. אני כל כך כועסת. עכשיו בא לי לצעוק. אולי אסיים לכתוב ואצעק לתוך הכרית ואז אלך לבשל ארוחה שכבר אין לי כוח אליה. רציתי להכין קציצות שזה לוקח מלא זמן אבל אמרתי יאללה, אבל עכשיו לא בא לי לטרוח כל כך באנשים אחרים ואני חושבת להכין אותן מחר וזה גורם לי להרגיש אנוכית, אבל הזמנו שתי חברות ובטח כולן יחסלו את הקציצות ואף אחת לא תעריך את כל העבודה הקשה שהושקעה בהן. אפילו שזה קציצות פאקינג טעימות. אבל אני אכין מחר והשותפות שלי יאכלו והן יעריכו אולי.

אני חושבת ללכת לטיפול ממוקד גוף וטראומה. חשבתי על טיפול סומטי. אם משום איזשהי סיבה מישהו קרא עד לפה וגם במקרה עבר טיפול סומטי אשמח לשמוע. אני חושבת שאולי אני צריכה להתייחס לטראומה ישירות. אני כועסת גם על הפסיכולוגית שלי שלא מציעה לי את זה, שהיא יודעת שקיימות בעולם שיטות טיפול לחרדה וטיפול ממוקד טראומה וטיפול שמחבר לגוף ושהיא מעיזה למנוע ממני את זה בזה שהיא לא עוסקת בדברים האלה וגורמת לי להישאר אצלה. אני יודעת שזאת מחשבה מטומטמת אבל לא אכפת לי אני פאקינג שונאת את הכל וכועסת על כולם. ואני פוסט טראומטית אפילו שאף אחד לא נתן לי את התווית המזדיינת הזאת אפילו שאני מפקפקת במילים בכל פעם שאני אומרת אותן ואני שונאת נשים ואני לא סומכת על אף אחד ואני מבודדת את עצמי ואני כועסת אני כועסת אני כועסת ויש לי מחשבות כל כך חרדתיות ואלימות ואני כועסת ואני רוצה טיפול ממוקד טראומה. ואני שונאת את זה שאמא שלי דפקה אותי כל כך או את זה שאני לא מפנה אף אצבע מאשימה לאבא שלי שפשוט אפשר את ההתעללות ואני מתה מפחד לקרוא לזה התעללות ואני מרגישה כל כך כפוית טובה לקרוא לה מתעללת ואני רק עושה לה הצדקות שהיא לא ידעה אחרת והיא גם טיפלה בנו ממש ודאגה לנו אבל אני גם פאקינג שונאת אותה וכל כך כועסת עליה וכל כך מתגעגעת אליה כל כך מתגעגעת לקיום של אמא בחיים שלי לישות הזאת למהות הזאת שתמיד הייתה משהו רעיל לא משנה כמה טוב היה ואני שונאת הכל אני פשוט כועסת על הכל ועל העולם ועל אלוהים ועל הכל אני כל כך שונאת הכל אני רוצה שמישהו יחזיק אותי וייקח לי את היד ויוביל אותי בדרך ויגיד לי שהכל בסדר והנה זאת הדרך את עליה מישהו שיעזור לי עם כל המחשבות האלימות החונקות המעיקות האלה במוח שלי עם כל הגוף התפוס

אני מרגישה את כל השנאה והכעס הזה יושבים לי בתחתית הגרון בין החזה לגרון ולוקחים לי נשימות

אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף 

אני הולכת לצעוק ולבשל