כתבתי משהו מאד ארוך ופרסמתי אותו למרות השעה ולמרות האורך ולמרות רמת החשיפות הגבוהה אלוהים. זה רק בשעות האלה אני יכולה לכתוב וללחוץ פרסם ואז להתחרט בבוקר לפני כמות הלייקים. כל פעם אני בוחנת מחדש כמה הכנות שלי יכולה לזכות בהערכה. כמה החפירות שלי. כמה הצלילה לעומקי המחשבות והנפש שלי יכולה לגרום לאנשים להזדהות ולהעריך אותי. אז אני מרפרשת את הנוטיפקציות כל דקה ובאה לפה לכתוב כמה זה מלחיץ אותי.
בינתיים מישהי שלחה לי הודעה בטינדר והתכתבנו כמה הודעות שהיו חמודות מאד ופלרטטתי איתה טיפה וזה הרגיש נעים מאד. מרגישה רצון שהיא תענה כבר ונמשיך לפלרטט ואולי איזו תקווה פתאום אבל גם פשוט נעים לפלרטט. גם נעים לקוות בתכלס.
למה אף אחד לא עושה לי לייקים? אתם לא רואים איזה יפה וחכם וחשוף וכן אני כותבת??? הפסד של כל מי שלא קורא אותי יאללה
זה מצחיק שאני באה לכתוב פה על משהו שכתבתי בפלטפורמה אחרת