בעיקר, נמאס לי מהמחשבה שאני צריכה להשתנות. זה הסיפור בהתפתחות לא? בחתירה להתפתחות? המחשבה שעכשיו לא מספיק טוב, איך שאת עכשיו לא מספיק טוב, את צריכה להשתנות.
חדל. חדל. אין לי כוח. באופן פרדוקסלי זה בדיוק השינוי שיטיב עם חיי, להפסיק לחשוב שאני צריכה להשתנות, להפסיק לחתור לשינוי, להפסיק לחשוב שמה שעכשיו לא טוב. אין לי איך להתמודד עם הסתירה הזאת. אני פשוט יודעת שנמאס לי.
עכשיו כואב לי הראש וחם לי חםםםם ליייייי הנסיעות הלאה למרכז בקיץ אלוהים ישמור אותי אלוהים! ישמור!
אני כל כך ממורמרת בימים אלו זה בלתי נסבל
למה הייתי בלחץ כל היום אני שונאת את זה
באופן כללי גם להגיע להורים זה לא נעים לי
אני לא מבינה כמה חסר מודעות עצמית אבא שלי יכול להיות שהוא אומר שהוא לא שיפוטי
הוא ליטרלי הקול השיפוי בתוך המוח שלי, מה זה הגזלייט המטומטם הזה שאתה ואשתך אומרים שאתה לא שיפוטי, אתה כל כך פאקינג שיפוטי
אני תמיד על קוצים אצלם, אין לי כוח לזה
לא יודעת מה לעשות עם זה עכשיו
תמיד מרגישה שאני צריכה להיות משהו מסוים מולם ואני לנצח אכשל, לפגוש אותם כל פעם זה כל פעם לפגוש בזה שאני נכשלת בלהיות מי שהם רוצים שאהיה
זה מעייף. כן אה? זה מעייף. ברור שלא נעים לי להגיע למרכז. ולא רק בגלל החום המגעיל הזה.