שדה פרחים

מרגישה כאילו הדרך הכמעט יחידה שאני יודעת לדאוג לעצמי זה עם אוכל.

לא מצליחה עם החדר, עם הגוף, מדיטציה. לא צריך למנות עכשיו דברים. לא מצליחה לדבר לעצמי יפה.

אבל כן יודעת לדאוג לעצמי לאוכל. כשאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני יודעת עדיין לדאוג לעצמי לאוכל.

איזה חסד מהשם. לפחות יש לי את זה

לא מצליחה לנוח, זה אחד גדול.

עכשיו יש לי כמה שעות של כלום. מה בא לי לעשות? אין לי שמץ של מושג.

נראה לי שאני דואגת לי לאוכל כי זו עוד דרך לשמור על שליטה בחיים שלי. עכשיו אני חושבת על מה אוכל בהמשך היום ואולי אני אבשל עכשיו משהו כדי שיהיה לי מזון ליום הארוך ואולי כדאי כי אחרת מה אוכל ואני צריכה לדעת כל הזמן מה אני אוכל. נראה לי שרוב שאר הסטודנטים שלומדים איתי לא ככה. אולי רוב בני האדם? לא יודעת