אם לא אטפל בעצמי אני אהרוג את עצמי
אני אחלה
אני יודעת שזו גם ההיפוכונדריה שבי, שעברה אלי מאמא שלי
אבל גם אני רואה כמה אנשים חולים יש
אני גם יודעת ששום דבר לא מבטיח שלא אחלה
אבל אני יודעת שאם לא אטפל בעצמי, הסטרס הזה יהרוג אותי
אני יודעת שחלק מזה הוא גם מה שאמא שלי אמרה על דודה שלי, שהיא הייתה בכזה לחץ ואז בגיל 31 היא חלתה בסרטן
בסוף היא מתה
זו ידיעה שיש לי כבר תקופה
שאם אני לא אעשה משהו כדי להירגע אני אחלה קשה
זה יותר ויותר נהיה בראש סדר העדיפויות שלי
לעשות שיהיה לי טוב
לא רק להבין אותי, אלא לעשות שיהיה לי טוב, בגוף שלי, בפנים עמוק
אני מבינה שאני מוכנה להוציא על זה כסף, זמן, אנרגיה
אני גם יודעת שזה מפחיד אותי פחד מוות
מפחיד אותי פחד מוות שיהיה לי טוב
אבל אני לא יכולה לחיות ככה יותר, אני לא יכולה
ואני רואה בתוכי מקומות שנלחמים בציפורניים כדי לא להיעלם, שילחמו עם השיניים, עם כל מה שיש להם, כדי להישאר בפחד, בכיווץ, בכעס, בזעם, בבדידות, בבהלה. בחוסר האמון בעולם. בחוסר האמון בבני אדם. בחוויית החיים שהעולם הוא מקום מסוכן ולא בטוח. בימים אלו אני מרגישה חזק מאד את המקומות האלה מנסים להילחם כדי לא להיעלם.
מישהו אמר לי שאני חזקה
נראה לי שזה היה היום
זאת לא מילה שאי פעם תיארתי את עצמי בה, זאת גם מילה שקשה לי
כי חוזק מתקשר לכל כך הרבה עם דברים שאני לא מאמינה בהם, כמו לשלוט ברגשות, או לתפקד על אף קשיים במקום להביא רוך, או לא לבכות
אבל מתחוור לי בימים אלו שיש בתוכי טפיל שמנסה להרוג אותי
ואני צריכה להילחם על החיים שלי
צריכה להילחם כדי לקבל את החיים שלי אלי
לתת את הפייט הזה כדי לקבל אותי חזרה אלי
זה לא מרגיש עכשיו כמו להילחם בעצמי, למרות שזה נראה ככה לפעמים, וגם מרגיש לפעמים
אבל אם אני רואה את זה בתור טפיל שמרעיל לי את הדם, שמשבש לי את המחשבות, ששם את הגוף שלי על ספידים קבועים של סטרס, המלחמה בו יכולה להיראות אחרת מהמלחמה שאני רגילה לחיות ב25 שנותיי, המלחמה בכל היש, המלחמה בעצמי
לא יודעת, המילה מלחמה עוד קשה לי
אבל אולי כל הדברים האלה הופכים אותי לחזקה, אני לא יודעת
לא בטוחה למה ההתנגדות החזקה למילה הזאת
אני זוכרת לפני ארבע שנים באיזה פסטיבל, דיברתי עם בחור ובשלב מסוים הוא אמר איזה יופי, כמה אכפת לך מעצמך, שאת מטפלת בעצמך ככה. לא חשבתי על זה ככה באמת, אני עדיין לא חושבת. קשה לי לראות שאכפת לי ממני, צורות האכפתיות שקיבלתי בילדות היו משובשות. אז אני לא יודעת, קשה לי לראות שאכפת לי ממני. אבל כנראה שכן. אם אני מתעקשת כל כך לטפל בעצמי כל השנים האלה, כנראה שאכפת לי. כנראה שאני יודעת גם להתעקש על זה שיהיה לי טוב, לא רק רע.
אני מתחילה לחפש טיפול חדש, טיפול שמשלב גוף, ומטפל בטראומה, זה הולך להיות גבוה בסדר עדיפויות שלי. אם מישהו מכיר טיפול ממוקד טראומה או טיפול סומטי באזור ירושלים אני פתוחה להמלצות. בעצם כל טיפול שמשלב גוף באיזה אופן.