יושבת בעבודה, מדברים על אנשים שהיו איתנו בצבא ומגיעים לבחור שיצא מהארון. הייתי מופתעת ממש, ואז נזכרתי בבתזוג שהייתה לו כפרה עליה, איך אהבתי אותה. היא הייתה כזאת מגניבה בלי מאמץ, מגניבות כזאת שמגיעה מאכפתיות ומזג נעים וקור רוח ורוחב לב. והיא הייתה ממש מצחיקה וחכמה. איך אהבתי אותה.
ופתאום נזכרתי שלפני שנה ומשהו מיהרתי לאוטובוס ופתאום נתקלתי בה בדרך, לא ידעתי שהיא גרה בעיר. זאת הייתה שעה שלא הלכתי בה בד"כ בבוקר אז לא יצא שראיתי אותה מאז.
ופתאום אני תוהה, מעניין, מעניין אם היא גם יצאה מהארון מאז.
יש בי חשק לשלוח לה הודעה ולהציע לה לשבת. לא בהכרח עם כוונות כאלה, גם כי ממש אהבתי אותה ויכול להיות מגניב טו קאץ' אפ. וגם קצת כי מעניין, אולי היא לא סטרייטית כמו שחשבתי.
היא כן הייתה בסחיאדה שהייתה היחידה שלנו, היא לא הייתה בעולמות שלי, אבל מי יודע מה יכול לקרות ב4 שנים.
מזהה בי תנועה כזאת של התרחבות החוצה, רצון לעשות ריץ' אאוט לאנשים חדשים, איזו תנועה באנרגיה. אולי אשלח הודעה, מה יש לי להפסיד. חוץ מלהזין את החרדות שלי.
טוב אז אני אעשה את זה מחר כי ממש לא ישנתי מספיק שעות בשביל לעשות דברים מלחיצים כרגע.