אני מרגישה שזה דבר ממש פריווילגי להגיד אבל אני חושבת שהפסיכולוגית שלי הייתה מבינה אותו
בכל מקרה הוא נובע ממקום כואב ואמיתי
אבל הלוואי שהייתי מכורה לאלכוהול או לסמים
זה מרגיש לי מטמטם להגיד את זה, הפסיכולוגית שלי לא אוהבת כשאני קוראת לדברים שאני מרגישה וחושבת מטומטמים
אבל אם הייתי מכורה למשהו היה ברור שמשהו לא סבבה
והיה לי תירוץ להשקיע הכל בלטפל בעצמי
אולי מה שאני מנסה להגיד זה שאני כל כך תפקודית וההתמכרויות והאובססיות שלי לא שגרתיות ולא נראות לעין אולי
כמו כשבנאדם מכור לעבודה וזה משהו שהחברה מתגמלת אז הוא ממשיך עד שכעבור שנים הוא חולה או קורס
אני מרגישה שהשנה הזאת נגמרה ואני בקושי יודעת מי אני, מה חשוב לי, מה עושה לי טוב, מה נעים לי, מה אני רוצה
אני יודעת שלא צריך לקפוץ לאמירות גדולות אבל עברו שנתיים ונשארו לי עוד שנתיים ואין לי מושג איך אני הולכת לעבור אותם
בא לי לעזוב הכל ולהתמקד בלטפל בעצמי
בלהבין מה עושה לי טוב, למה אני רוצה לחיות, מה אני רוצה מהחיים האלה
אבל בלי שגרה עמוסה אני לא אשרוד
זה חלק מההתמכרות שלי והסחת הדעה שלי
אני בחופש מיום ראשון ואני לאט מאבדת את זה
בימים שאין לי תכניות המוח שלי מתחיל לירות עלי
עלתה לי מחשבה שלא עלתה לי הרבה זמן, אל תשאירו אותי לבד עם עצמי, דברים לא טובים קורים
בימים האחרונים אין לי ציפייה מעצמי להיות נחמדה אלי, אין לי ציפייה מעצמי לעשות דברים שעושים לי טוב
אני ממשיכה לעשות את מה שאני חושבת שאני אמורה לעשות
אין לי מושג מי אני, מה אני רוצה לעשות, מה הצרכים שלי
יש רק את מה שאני חושבת שאני אמורה לעשות
ואני כל כך
פאקינג
תפקודית
בימים האחרונים אני מרגישה כל כך לא תפקודית
אבל אני יודע שברגע שמלחיצים אותי ומכניסים אותי ללוז מסטריס אני יורה פאו פאו פאו יש לי אנרגיות של סוס מלחמה אני יכולה לעשות הכל
אבל כשאין לי מה לעשות ואני חסרת מעש ולבד עם עצמי אני צריכה לעבוד חזק בשביל לא לרצות להרוג את עצמי
ואין לי בכלל כוח לעבוד חזק בשביל כלום יותר
זה הגיוני שאני שחוקה? זו המילה?
אני פשוט מותשת
השנה הזאת הייתה הרבה
השנתיים האלה היו הרבה
הבדידות, הסטרס, המוות, התחת
אני יודעת שאין לי מה לחשוב על זה אבל אני פוחדת משנה הבאה, אני מרגישה שעם הזמן שעובד אני מדרדרת בלונג ראן, התפקוד, אני מתפקדת כלפי חוץ, אבל הבית שלי קורס
היום הייתי צריכה לעשות נשימות תוך כדי שטיפלתי בארנונה כי רציתי למות מהחרא הזה
לא סיימתי לטפל עשיתי טעות מטומטמת ואני צריכה לטפל בה
לא משנה
על מה אני מדברת בכלל
קיצר
הלוואי שלא הייתי כל כך appearing תפקודית
לא יודעת מה זה היה נותן לי
גם בתיכון כשעישנתי וויד כל היום בסלון ולא הלכתי ללימודים אמא שלי לא טרחה לחשוב שמשהו לא בסדר איתי
הא, אני ממשיכה לרצות שיראו מבחוץ שאני לא בסדר ויעזרו לי
מה זה ממשיכה, כאילו לא התבודדתי כל הזמן הזה וניסיתי חזק שאף אחד לא יראה מה עובר עלי
נהייתי כל כך טובה בזה
מאז הזיכרון הכי מוקדם שלי בערך בגיל 3, לא להראות לאף אחד שקשה לי, לא להיות עול
הלוואי שיכולתי לבכות ליד אנשים
אני לא מפסיקה לחשוב על הפרויקט של שנה הבאה שאלוהים תשמור אותי
זה אובססיבי ומעייף ובעיקר מלחיץ אותי
אפילו שזה גם נורא מעניין
אבל גם הרבה מלחיץ אותי
הלוואי שיכולתי לקחת הפסקה מהכל ולעשות רק דברים שעושים לי טוב
זה קצת מצחיק כי הלימודים האלה הם פרקטקלי הרבה עבור העניין שלי והתשוקות שלי
פשוט זה גם כל כך הרבה לחץ, וקהל, ולחשוב על איך זה נראה, ולעשות אמנות טובה ויפה
אולי כן יש דרכים לעשות שיהיה טוב ונעים יותר בתוכי וגם בלימודים
אני פשוט עייפה עכשיו מאד