שדה פרחים

היום כשסיימתי את המשמרת באתי להיפרד מל', עבדנו ביחד השנה ואני מחבבת אותו והיום הייתה המשמרת האחרונה שלו.

חיבקתי אותו ואמרתי לו בהצלחה ושיהנה בחופש שהוא לוקח, והוא חייך. הרגשתי שזה הפתיע אותו, המעשה הקטן האדיב שעשיתי. זה שימח אותי. זה שימח אותי מאד. נתן לי תחושה קטנה של חיבור לפני שיצאתי הביתה.

אני מניחה שאם מסתכלים על חיים של אדם אפשר למצוא סימני דרך, פירורים בשביל, שאם הולכים אחריהם מבינים לאן צריך להמשיך ללכת. זה אחד הפירורים, כך מרגיש לי. אבל אני לא יודעת לאן ללכת או שאני לא מקשיבה כרגע. אני עייפה עכשיו. אני נחה.