בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שדה פרחים

מקום להניח את מחשבותיי
לפני שנה. 6 באוגוסט 2023 בשעה 6:20

תחושה שבעצם אני מרגישה הרבה אבל הביך אותי לבטא בקול עד עכשיו:

הלוואי שהיו איזה אמא ואבא שהיו מאמצים אותי. לא שום דבר מיני, לא יכולה לחשוב על שום דבר מיני, זה גם מגעיל אותי עכשיו. פשוט חום ואהבה. שירימו אותי מהרצפה ויחבקו וילטפו ויאהבו אותי. אני מרגישה כל כך חלשה, כל כך חסרת כוחות, כל כך לא יכולה לנהל את החיים. לא יודעת לאן לפנות, לאיזה טיפול ואיך למצוא, יש כל כך הרבה. לא יודעת איך לעשות לגוף שלי נעים. הכל מציף ואני מוצפת. ואין לי למי לפנות, אין לי על מי להישען, ממי לבקש עצה. אין לי דמות מבוגרת בחיים שיכולה להכווין אותי. זה לא, כאילו, ממש חשוב? אני מרגישה שזה ממש חשוב. אני מרגישה שאני בת 25 וזה לא מבוגר בכלל, מרגישה הכי קטנה אבר, מרגישה אבודה, אבודה. לא יודעת איך להיות הורה לעצמי עכשיו. לא מבינה גם למה אני כותבת את כל המילים האלה עכשיו בעבודה שמציפות אותי ואני לא יכולה לבכות פה ואני עייפה מלבכות. יש כמה חברות שאני יכולה לפנות אליהן אבל אני מרגישה פודינג מטרד ועול. כל הדברים האלה מתנפחים עכשיו אני רוצה להפסיק לפני שאשאב. 

בכל אופן.

היה נחמד אם היו איזה אמא ואבא שהיו מאמצים אותי. פשוט נמצאים איתי, אני לא צריכה הרבה יותר מזה. רק צריכה שלמישהו יהיה אכפת ממני לרגע. שיהיה אמין, שאוכל לסמוך, ואוכל לשחרר. שלא אצטרך להחזיק לבד אותי כל הזמן.

 

 

אולי בעצם גם אני צריכה מישהו שיגיד לי שזה בסדר, כל התחושות האלה. שזה בסדר להרגיש ככה. זה לא אומר שמשהו דפוק איתי. זה לא אומר שירדתי מהדרך לריפוי. זה חלק מהדרך, זה חלק מריפוי, גם המקומות הנמוכים האלה. זה בסדר, מותר לי להרגיש ככה, זה לא אומר שויתרתי על עצמי. זה לא אומר שנטשתי את עצמי. זה הגיוני להרגיש ככה, כמו שאני מרגישה. זה יהיה נחמד אם מישהו יגיד לי את זה. אולי אני יכולה לנסות.

Simple Man​(שולט) - *חיבוק ענקי*
לפני שנה
ח ק ל א י - זה לגמרי בסדר להרגיש חנוקה ומוצפת זה קורה לכולם.
תתקרבי לעצמך ולמה שעושה לך טוב ותזכרי שלכל דבר (טוב או רע) יש סוף
לפני שנה
Adonai Elah Elahin - התגובה נמחקה על ידי הכותב/ת.
לפני שנה
mine field - תודה על התגובה:) נראה לי שבאמת זה משהו שאני צריכה לזכור כשאני במקומות הקשים האלה, שמותר לי להרגיש ככה וזה לא קלקול וזה חלק מהדרך.
ואני בטיפול כבר הרבה זמן, אבל מרגישה צורך עכשיו ללכת לטיפול שעוסק בגוף, מרגישה שהטראומה נמצאת עמוק בגוף וצריך להתייחס גם אליו.
לפני שנה
Adonai Elah Elahin - מחקתי לפני שהספקת להגיב כדי להוסיף עוד קבוצת פייסבוק שנזכרתי בה.
הבנתי, נשמע שאת על דרך המלך. בהצלחה.
לפני שנה
mine field - כפרה עלייך, תודה :) אני גם בבנות אסטריה שאלוהים ישמור עלינו 🤦♀️
לפני שנה
Adonai Elah Elahin - זה בסדר להרגיש כך.
מזדהה עם רוב מה שתיארת (מנותקת כל קשר מהמשפחה, מצד אחד זה מרגיש נעים לא להיות בסביבה רעילה ולא בריאה, ומצד אחר מה שאת תיארת).
קטונתי מלייעץ בעניין, על אחת כמה וכמה שגם אני די "תקועה", אבל טיפול נפשי זה בהחלט הכיוון (הייתי בכמה שלא הועילו ולעיתים אף ההפך), ראיתי שציינת שם טיפול אבל שאת לאת יודע מה מו ומי, יש קבוצות בפייסבוק שאפשר לשאול שם באופן אנונימי (כגון: "רפואה לנשים בישראל", "לוחמי נפש", "שאל רופא", אולי אפילו גם "בנות אסטריה", ועוד), כשאני התחלתי זה היה דרך קופ"ח (דיברתי על כך עם רופא המשפחה שהפנה אותי לטיפולים הנפשיים המתאימים), אולם כפי שציינתי קודם לכן באופן אישי לי זה לא הועיל (עדיין אשוב להמשיך לנסות טיפולים אחרים מתישהו), אם יש לך מספיק כסף - עדיף לפנות לטיפול פרטי ולא דרך קופ"ח (לפחות לפי מה ששמעתי). אדגיש שוב, שלא כדאי לך להקשיב לעצותיי כי אני כשלעצמי די תקועה (בעיקר משום שאין לי את הכוחות הנפשיים בכלל להתחיל שוב את כל ה-"טררם" הזה, אז אני נשארת עם ה-"מתישהו") אלא רק שיתפתי מניסיוני האישי, לכן הצעתי לנסות לשאול באותן הקבוצות.
על כל פנים, אני באמת מאמינה שזה ממש בסדר להרגיש איך שאת מרגישה (מעבר לסולידריות, יצא לי גם לקרוא מאמרי פסיכולוגיה פה ושם ואלו תחושות הגיוניות ונפוצות בקרב אנשים שחוו דברים מסוימים ו/או נולדו עם גנים מסוימים [כן מסתבר שהחרא הזה גם תורשתי איכשהו]).
לצערי אני לא יכולה להגיד לך ש-"יהיה בסדר", כי אני לא נביאה ואין לי מושג איך יהיה ומה יהיה (וכי אני גרועה רצח בלעודד, זה לא הקטע שלי מסתבר), מה שכן, נראה שאת מאוד חזקה. להיות אבא ואמא של עצמך זה בהחלט מתיש ושואב את כל האנרגיות שכבר ככה אין בחיים האלה. אך נראה שאת צולחת זו לא רע (לא שאני מכירה אותך, אבל לפחות לפי מה שקראתי, כך זה נראה). גוד לאק וזה.
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י