אני תופסת אותה מהשיער ומושכת אני מושכת אותה מקצה אחד של החדר לשני היא נגררת היא לא מנסה להלחם. בדרך היא פוגעת בכיסאות אני נותנת לה לפגוע בהם אנחנו מגיעות לקצה השני. הקצה השני הוא קיר. אני מעמידה אותה זקופה מולו, היא מסתכלת קדימה. אני מסתכלת עליה מהצד. היא מפנה אלי מבט, אני לוקחת את הראש שלה ומפנה אותו חזרה קדימה אל הקיר. אני נעמדת מאחוריה, נצמדת. אני מורידה לה את המכנסיים, את התחתונים. אני מרימה קצת את החולצה שלה ומעבירה ידיים על התחת. אני נצמדת שוב עם האגן ונעה קדימה ואחורה עליה. היא לא זזה. אני לוקחת יד ומעבירה אותה קדימה אל המפשעה שלה, מפסקת את הרגליים שלה. אני מפסקת בין שפתי הפות שלה. היא רטובה. אני סוגרת חזרה את הרגליים שלה. אני מסובבת אותה אלי, היא מסתכלת לי בעיניים. דמעות יורדות על הלחיים שלה. אני מעבירה אצבע, אוספת דמעה ומכניסה לפה. אני מרימה חזרה את התחתונים שלה, את המכנסיים.
איך את מרגישה?
רע
מה מרגיש רע?
אני מרגישה מושפלת
מה עוד?
קטנה
מה עוד?
אפס
מה עוד?
היא לוקחת את היד שלה ומכניסה לתוך המכנסיים והתחתונים שלי ומגיעה לכוס. היא רטובה. היא עוברת את הדגדגן ומחליקה שתי אצבעות לתוכי עד הסוף. אני קופצת מהדף התנועה. היא מתחילה לזיין אותי, היא עומדת ואני עומדת והיא מזיינת אותי בעמידה. אני מקרבת יד לאגן שלה והיא מעיפה אותה עם היד השנייה שלה. היא מכניסה אותה למכנסיים שלה ומתחילה להזיז למעלה ולמטה. אני גונחת, היא מסתכלת עלי, הפנים שלה לא זזות. היא מזיינת אותי חזק. בא לי לאחוז במשהו אבל אין לי במה, אני יודעת שלא לנסות לתפוס בה שוב. היא מסתכלת לי לתוך העיניים ולא מזיזה מבט, אני גונחת ומתפתלת. המבט שלה רציני, מרוכז, אחוז טירוף, או אולי כעס. ברגע אחד היא גומרת, שתי הידיים שלה מפסיקות לזוז וכל הגוף שלה מכווץ. היא מסיימת ומתנשפת, מוציאה את הידיים מבין הרגליים שלנו. היא לוקחת צעד אחורה אל הקיר ונשענת עליו.
איך זה עוזר ליצירה? היא שואלת, מתנשפת, מסתכלת על הרצפה. היא יפה ככה, שיער אסוף, שיערות סוררות, לחיים סמוקות. בא לי לנשק אותה.
אני לא בטוחה עדיין, אני אומרת ועומדת מולה, מסתכלת עליה.
את חושבת שזה עוזר? היא שואלת והמבט שלה עדיין ברצפה.
אני חושבת שכן
אני חושבת שלא
היא קמה, לוקחת את הדברים שלה ויוצאת מהסטודיו. אני הולכת לשירותים הקטנים ומקיאה.