הרצון להפסיק להתנצל על מי שאני ופשוט להניח אותי שם בעולם
מי שתרצה תרצה
נעים לי שמ' אמרה שאני מרגישה עם גבולות פנימיים מאד ברורים, שאני לא מתארת דברים קשים אבל לא מבקשת שיחזיקו אותם בשבילי
תוהה אם לכתוב תקציר של סיפור החיים הרגשי והרוחני של השנתיים האחרונות לבחורה הזאת שאני מדברת איתה היה דבר נכון, אם זה לא יותר מדי מהר מדי ובהתכתבות
מצד שני, דיברנו על זה, דיברנו על חוויות רגשיות ורוחניות עמוקות וממוטטות, היא אפילו התחילה עם זה. וקראתי שוב ושוב את מה שכתבתי ואני כותבת מאד יפה ועדין וקשוב. ואין באמת דרך נכונה להתנהל בעולם הזה, פשוט אין. יש אנשים שאני אהיה יותר מדי בשבילם, תמיד היו ותמיד יהיו. אבל אני לא יכולה להיות מי שאני לא. ולהביא את עצמי באופן שבו אני מביאה את עצמי תמיד הביא אלי אנשים שמחוברים לאותו תדר, שמוקסמים ממני, שאני מוקסמת מהם. יש לי מתנה ויכולת להביא את עצמי בצורה פשוטה ואמיתית. זאת באמת מתנה שיש לי, שאני רואה שיש הרבה אנשים שאין להם את זה באותו אופן. זה מקרב אנשים אלי. זה גורם גם להם לפתוח את הלב אלי. וזה מה שאני רוצה מהחיים.
ואם האינטואיציה אמרה לי לכתוב עכשיו את הדברים האלה, אז סו בי איט. אני תמיד תוהה אם אני אמורה ללמוד משהו, ללמוד לשתף פחות, להיות פחות אינטנסיבית. אני לא יודעת. משערת שכל עוד הדברים מרגישים לי נכונים, מיטיבים, אז זה הסיפור. איידונו. אני לא רוצה עכשיו להתבלבל בתוך זה ולהתפלסף. זאת אני עכשיו מה שאני מביאה וזהו זה. ואני ממשיכה להאמין שזה מביא אלי את האנשים הנכונים.
