אני לא יודעת למה אני ככ עצובה
ועייפה
עייפה כי אני עצובה, הייתי כבויה כל הערב
אני רוצה להרגיש בטוחה
אני רוצה להרגיש ששומרים עלי
שלא יפגעו בי
שאם פוגעים יקרו אחריות והפגיעה לא תהיה קטסטרופלית
אני רוצה להרגיש בטוחה
אני רוצה להרגיש בטוחה עם אנשים, לא רק כשאני לבד
אני עצובה
אני לא מבינה למה זה הפעיל אותי ככה
אולי כי היא כבר דומה לכל הנשים שהתאהבתי בהן
ואני יודעת מי הן הנשים האלה
ואני כבר לא יכולה לראות אותן באותו אופן
לפני שנייה וחצי הייתי מתלהבת ממנה עד הגג, מכמה שהיא מודעת לעצמה ומתעסקת בדברים האלה, ורוחניות וכו
ועכשיו, עכשיו שאר הדברים קופצים לי, הדברים שיכולים להיות מרגשים אבל גם הרסניים
זה הרבה להשליך על מעט מאד אינטראקציה, אני יודעת
אני יודעת
אני יודעת
אבל אני רגישה כאדם ואני רגישה אחרי כל מה שעברתי
יש בי חלק שרוצה עדיין לפגוש
למה זה ככ מעסיק אותי?
מרגישה שזה יושב פה על דברים עמוקים
יש בי גם חלק שרוצה לא לדבר איתה יותר בחיים
משהו קיצוני
לא לדבר עם אף אחת מהן יותר
שיתרחקו ממני כולן
חוץ מד'
כי ד' לא מפעילה אותי רגשית
איתה כיף לי, אבל היא לא לוחצת לי על שום כפתור
קיצר
עצובה
מחר יום חדש
וחברה טובה שלי באה ומחר ניסע אלי ונהיה אצלי יומיים
ויהיה אפשר גם לנוח ביחד
ואני אלך לישון ומחר יום חדש