לבטוח בתהליך?
לבטוח באנשים?
לבטוח בעצמי?
אי אפשר להרגיש בנוח ברגע, בהכל, זה בסדר
אני לומדת לתקשר ולוקח זמן להרגיש בנוח
לבטוח בעצמי
לבטוח בה שהיא לא משקרת ולא עובדת עלי ולא מסתירה ושומרת על הגבולות שלה ועל עצמה וכל השיט
כל השיט
לבטוח בעצמי שמה, שמה?
בתקופה הזאת זה היה שאני אהיה בסדר אם יעזבו אותי
עכשיו זה לא מרגיש טוב
לא מרגיש נכון
משהו שקשור בלהרשות לעצמי אהבה
להרשות לעצמי לבטוח באחרת
להרשות לעצמי לבטוח בעצמי שאני יודעת להרגיש מי נכון לי ומי לא, במי לבטוח ובמי לא
וגם
וגם
זה חדש, כן?
זה מאד חדש
זה היה אינטנסיבי כי הייתה פאקינג מלחמה
וכן אנחנו כבר חודש וחצי מכירות ומתחברות ומפלרטטות
אבל עדיין, בתצורה הזאת של חיבור רומנטי, זה חדש חדש חדש
והלב שלי עוד עדין
עדין עדין
כאילו אני צריכה שכל הזמן יגידו לי שרוצים אותי
שכל הזמן יאשרו לי את זה
אני כל כך חסרת ביטחון אלוהים
היה לי עוד משהו להגיד
תכלס הדברים נרגעים
החרדה נרגעת
אולי מחר אני אדבר איתה על מה שחוויתי היום
לא יודעת מה קרה לי
לא יודעת אם זה היה ככה גם לפני, זא בטוח כן בתקופות, אבל לא זוכרת אם עם האקסית הייתי ככה, לא מסוגלת לדבר
נראה לי שבעצם כן
נראה לי שהיום המודעות שלי לזה אחרת
אולי אני לא צריכה לחשוב על הדברים כל כך הרבה?
עכשיו אני רוצה לכתוב לה נשיקה
ואני פוחדת להרתיע אותה
למה אני עדיין פוחדת להרתיע אותה
אולי כי היא סיפרה לי כל כך הרבה סיפורים על כמה קשה לה כשרוצות אותה.....
ברגע מסוים היא אמרה כשהיינו ביחד
חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן
זה היה לי לא קל
קצת מרתיע
אמרנו כבר הכל קרוב מדי ורחוק מדי בו זמנית?
בכל מקרה
אני שולחת לה הודעה יאללה
יש לי רגעים שאני חושבת וואטדהפאק במה אני מתעסקת באמצע מלחמה
על מה אני כותבת פוסטים בבלוג שלי
מותר לכתוב על שיט מטומטם בבלוג בזמנים כאלה?
למה אני קוראת לזה שיט מטומטם?
אבל כמובן שמותר להתעסק במה שאני רוצה
כמובן
כמובן
טוב שוב אני חשה כלפיה חיבה ומרגישה כמו בנאדם נורמלי
זה הרגעים היחידים שאני מרשה לעצמי לפגוש עולם
רק כשהכל בסדר
חלילה לא כשקשה
חלילה לא כשאני זקוקה