זה להגיד
סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה בבקשה תסלחי לי סליחה לא התכוונתי סליחה
למה אני צריכה שהיא תתחרפן מזה שאני מתחרפנת כדי שאני ארגע שוב ואוכל להיות לה עוגן?
כאילו זה שהיא מתחרפנת ממני נותן לי איזה ביטחון שהיא אוהבת אותי? מה נסגר? זה לא מספיק שהיא מדברת על זה שהיא רוצה לגור איתי ולאמץ חתולה, אני צריכה להתחרפן מזה, לא להצליח להכיל את זה שהיא אוהבת אותי וחושבת על עתיד איתי, להלחץ, להגיד לה שאני נלחצת כי אני לא יכולה להסתיר שום דבר בידיעה מוחלטת שזה ילחיץ אותה, ואז היא נלחצת ואז אני יכולה לחזור להיות רגע לא בייבי אבל אני אוהבת אותך אני אוהבת אותך אני אוהבת אותך.
וואו איזה סיבוב מעייף. לא יכולתי פשוט לקבל את זה שהיא אוהבת אותי בהתחלה?
האמת שזה מרתק להסתכל על זה. לא כתבתי שההתחלה הייתה בכלל ששלחתי לה 98 הודעות בזמן שהיא ישנה ואז נלחצתי שהיא תחשוב שאני מעיקה עליה ויתחיל להימאס לה ממני, ואז כשהיא כבר התעוררה ואמרה כמה היא אוהבת אותי וכמה היא אוהבת לקבל כל כך הרבה הודעות ממני, אני כבר הייתי מנותקת ולא יכולתי להרגיש את זה כי כל כך ציפיתי לפגיעה. כל כך ציפיתי שהיא תפגע בי אז כבר נאטמתי בפניה. והיא לא פגעה בי ולא דחתה אותי ולא כעסה עלי, אלוהים שכבר תכעס עלי אני לא יכולה עם כל המתח הזה אני לא יכולה כל כך הרבה זמן בלי שכועסים עלי, זה כמו לחכות כבר לאזעקה אני לא יכולה עם המתח הזה, שיבואו כבר הטילים, שכבר אפחד, שכבר אפחד, שתכעס עלי ותצעק עלי ותהיי רעה אלי כבר, אני לא יכולה עם כמה שהיא אוהבת אותי, כמה שהיא טובה אלי, כמה שהיא רוצה שיהיה לי טוב, אני לא יכולה עם זה אני צריכה שהיא תרים עלי יד או קול או משהו, שזה יקרה כבר ולא אצטרך להמשיך לחכות לזה.
וואו ממש נכנסתי עכשיו למשהו.
אז אני הייתי במצב שצפה פגיעה ובמקום לפגוע בי היא אהבה אותי וכבר נאטמתי בפניה ולא יכולתי להכיל כשהיא הביעה בפניי כל כך הרבה אהבה. אולי זה רק גרם לי עוד יותר להיות על המשמר? כי אם זה לא בא עכשיו, החמה שלה עלי, אז אולי כשזה יגיע זה יהיה עוד יותר גדול? ואז כל הלופ שבא אחר כך.
אני באמת מרגישה שאני צריכה כבר שהיא תרים עלי יד או משהו שאוכל פשוט לגמור עם הציפייה הזאת. שתהיה רעה אלי. שתגרום לי לשנוא את עצמי. משהו. משהו.
זה כל כך עצוב לי לראות את כל זה.