שדה פרחים

התחושה עכשיו מוכרת לי

כמו שכשאני נכנסת לסחרור ומרגישה רע על איך שאני מתייחסת לעצמי

אז עכשיו מרגישה רע על איך שהתייחסתי לקשר שלנו

וזאת תחושה שקורית עכשיו במצב שבו אני לא נכנסת לסחרור מוחלט, או יותר נכון לא מתנהגת ממש כמו בנאדם משוגע. זה רק כזה להתחיל לראות את הדבר הזה וכבר לכאוב אותו ואת איך שאני מכאיבה לעצמי. או במקרה הזה מכאיבה לקשר.

וקשה לא לנפח את זה לממדים גדולים, את התחושה הזאת שפגעתי בקשר, שעשיתי לקשר משהו קשה.

אני לא ממש יודעת איך להיות איתי פה. איך להיות איתי פה?

אני מרגישה כמו ילדה שצריכה אהבה וצריכה שיגידו לי שהיא בסדר. שהכל בסדר. שאני מפחדת מאהבה וזה בסדר. מפחדת לתת למישהי לאהוב אותי, מפחדת לאהוב אותה, שמניסיון שלי זה תמיד נגמר בפגיעה שלה ופגיעה שלי. על כמה אני פוחדת שיפגעו בי. כל כך פוחדת שיפגעו בי. כל כך פוחדת. כל כך פגעו בי בעבר. אמא שלי. ועוד. אני כל כך פוחדת.

ואני אוהבת אותה. אהבה פשוטה כזאת, טובה, יפה, של החיים. מתוך החיים וגם מחוץ לחיים וגם בתוך. והיא אוהבת אותי. המון. גם אני המון. והכל מבעית. מה עושים עם זה? הכל מבעית. הלופים האלה של החרדה שאנחנו נכנסות אליהם. ואז אני מרגישה שעדיף לבד. היום לא הרגשתי ככה כל כך, אני כן מרגישה שיש שיפור. אבל אני לא יודעת מה לעשות כשאני במצבים האלה ואני לא רוצה לפגוע בה ואני לא רוצה לפגוע בי.