אני עדיין לא יודעת מה לעשות כשאני שונאת את עצמי
אני עדיין מרגישה שאני עושה הכל לא טוב
את כל הדבר הזה, עבודה רגשית, איזה מילים שאני לא יכולה להוציא יותר מהפה שלי
את הלשבת עם עצמי
טוב אולי בזה כן השתפרתי
אין לי באמת זמן או יכולה לכתוב עכשיו ככה בזמן שאני הולכת ומאחרת
פשוט רציתי לכתוב
מרגישה מותשת אחרי אתמול
רגשית ופיזית
אני פוחדת שאנחנו לוחצות יותר מדי על הנפש
צריך להיות באינטימיות, צריך להיות פגיעות
כל הצריך הזה הוביל אותי למקומות ממש גרועים בעבר
אנו אומרת לה כמה אני מאמינה בלכבד את מנגנוני ההגנה שלנו, מנגנוני הנפש העדינים
אני לא בטוחה מה להרגיש עכשיו
היה לי לא קל שהיא אמרה שהיא מרגישה שאני לא רואה אותה, ניסיתי מאד לא להיכנס למקום מתגונן, אבל זה לחץ לי ממש ממש
אני לא רוצה שזה יהפוך להיות מן לופ כזה של אני לוחצת לה על הטריגרים והיא לוחצת לי
אולי הדרך היא באמת לא לעשות את כל העבודה לבד, הנטייה שלי ברגעים האלה היא לנסות להיצמד אליה כאילו החיים שלי תלויים בזה, כאילו אם נשחרר שתינו ניפול לתהום
ואולי זה בסדר לעבור חלק מהדברים עם עצמנו, וזה לא אומר שזה להתנתק או להסתיר רגשות או לקחת ספייס בקטע רע
אולי אני זאת שצריכה את זה, האמת, מה אני יכולה לדבר עליה, מעבר לזה שזאת הייתה פעם ראשונה שהיא בכתה מולי אתמול וחלק גדול מהעניין שלה היא להצליח לתקשר את עצמה החוצה אלי
שכמובן שזה גם משהו שאני מתמודד איתו וצריך ללמוד, אבל אני מרגיש עכשיו שיש דברים בחרדה שלי שאני צריך עכשיו לעשות לבד
או אולי זה גם המנגנון שמדבר
וזה בסדר, זוכרת? אמרנו את זה לפני רגע, חשוב לכבד
זה בסדר אם אני נסגרת ומרגישה רגע שאני צריכה עם עצמי
מותר לי להתכנס פנימה מותר
מותר לי להיות עם עצמי מותר
מותר לי לא להכניס אותה מותר
זה לא אומר שאני מתרחקת ונעלמת, אני צריכה רגע לעשות משהו עם עצמי
אני מנסה לא להיכנס ללופ אשמה, זה חלק מהסיבה שאני צריכה לבד לעשות את זה עכשיו, כי החרדה שלה מפעילה את האשמה שלי ויש פה לופ כזה
טוב אני מתחיל שיעור
לא יודעת מה עוד לכתוב
יש לי רצון להיעלם פנימה ולא לענות לה
מזל שהיא ישנה לעוד איזה 6 שעות