אולי זה כי אני פשוט לא מרגישה בזוגיות עכשיו, אולי כי כבר בזמן האחרון עלה לי הרצון לפתוח את הקשר, כשדיברנו על בדסמ והיא אמרה שהאינסטינקט שלה זה להגיד לי ללכת לחפש את זה עם מישהי אחרת. אבל יש לי רצון לדפדף בטינדר. דיברתי עם חברה והיא אמרה שיש לה דייט עם מישהו שהכירה בטינדר ובשנייה הראשונה עבר לי בראש אה אני צריכה לפתוח את טינדר לראות מה קורה שם. לא יודעת אם לפתוח את הקשר זה הפתרון. כאילו בטח שלפתוח קשר לא יכול לבוא בתור פתרון לבעיה. אני פשוט עצובה ובודדה. אני מרגישה כל כך לבד בימים האחרונים. זה לא שלא הרגשתי לבד כשלא הייתי בזוגיות, ברור שכן. פשוט זה כואב בצורה אחרת כשאני אמורה להיות ביחד. יש בי את המקום שרוצה להגיד לה את הדברים האלה ולהכאיב לה, אבל גם יש מקום שלא רוצה בזה. אני לא רוצה להכאיב לה. אני רוצה שתיתן לי דברים שהיא לא יכולה לתת לי. אני רוצה להיות בנאדם שיכול להכיל את המרחק שלה בלי שזה ישבש אותי לגמרי. אבל זה משבש אותי. אין לי כוח.
אני עייפה. אולי אני צריכה ללכת לישון. אני לא יודעת איך אני אגיב אם היא תגיד שהיא לא באה מחר. פתאום אני קולטת שאני צריכה להכין את עצמי נפשית לזה. אני מרגישה שזה ימוטט אותי. אבל גם אם היא תגיד שהיא באה, אני יודעת שזה ינתק אותי רגשית. אני לא יכולה עם החוסר יציבות הזה, זה מערער אותי לגמרי. אוף אני באמת קולטת פתאום שיש סיכוי גבוה שהיא לא תבוא מחר. זה עושה אותי כל כך עצובה. יש בערך סופ"ש אחד בחודש שאני נשארת בבית. היא לא הייתה פה חודש. אני לא יודעת מתי הפעם הבאה שנתראה, סיכוי סביר שרק עוד שבוע. זה עושה אותי כל כך עצובה. אני מרגישה שאני צריכה להכין את עצמי לאכזבה הזאת. אין לי כוח. אין לי כוח לכאב לב הזה. אין לי כוח לזה.