שדה פרחים

האמת שאני לא זוכרת את עצמי ככה במערכות יחסים. כן כשזה היה רע, נניח עם ש', שם הייתי באמוק של חרדה. אבל עם א'? עם ר'? אני לא מצליחה להיזכר, אבל אני לא זוכרת את עצמי ככה. אני בחרדה כזאת כשאני לא בטוב. כשהבנאדם השני מתרחק. ותכלס זה מה שהיא עושה, שוב ושוב, היא מתרחקת ממני, ופתאום אני שמה לב להתנהגויות שלה. לבדוק שוב ושוב מתי פעם אחרונה היא ענתה לי, מתי היא הייתה מחוברת, בודקת את הטונים של ההודעות. זה כי אני לא מרגישה ביטחון, ואין לי מספיק ביטחון בתוך עצמי כדי להרגיש שאני יכולה לשאת את התנודות שלה, את המרחק שהיא צריכה לקחת. זה לא טוב לי. אני חושבת על זה שכשהיא ככה היא לא ממש אומרת לי משהו כדי לאשר לי שהכל בסדר איתנו, שהיא רק צריכה עכשיו ספייס ולבד, וזה לא קשור אלי. אם אני מצליחה לצאת מהלופ של עצמי ולבקש ממנה אישור במקום להניח שהיא כועסת עלי, אז היא אומרת. חושבת על זה שלפני כמה ימים שאלתי אותה שוב ושוב אם היא מבואסת עלי. בלילה היא הצליחה להביע אלי קצת חיבה ובראש שלי זה היה בגלל כמה שניסיתי להניח לה ולתת לה מקום. עכשיו אני בוכה. אני רואה כמה זה בעצם כואב לי. כל פעם להרגיש שעשיתי משהו לא בסדר, או לנסות לא ללחוץ עליה יותר מדי כשהיא במקום הזה. כמה אני שמה לב להודעות חיבה שאני כותבת לה, שאני מנסה להימנע מלכתוב יותר מדי, אבל אם אני מרגישה משהו בכנות אני לא מונעת מעצמי כי אני לא רוצה להיות במקום הזה. אז כתבתי לה מוקדם יותר שאני מתגעגעת אליה, ושמתי לב שהיא לא הגיבה לזה, כמו שאני תמיד שמה לב. או איך אני משוועת ליחס ממנה ולחום ואהבה. אני לא רוצה להיות ככה, זה לא טוב לי. אני באמת לא יודעת אם אנחנו מתאימות, אני לא יודעת אם טיפול זה מה שיעזור, אבל אני כן פתוחה ללנסות את זה. אני לא רוצה להרגיש כאילו הצרכים שלי הם משהו שאני צריכה לטפל בהם. דיברנו על לפתח בסיס יציב, שבו התנודות אחת של השנייה לא ישפיעו עלינו כל כך. אבל מה זה הישפיע הזה? שהיא מתרחקת ממני ואני מרגישה לבד. אז אני צריכה ללמוד להרגיש פחות לבד? או פחות לסמוך עליה? לזכור שהיא תחזור אלי? אבל עכשיו אני מרגישה לבד. וכל כך הרבה מהזמן אני מרגישה יותר מדי. הפעם אני מרגישה ש"התמודדתי הכי טוב" עם המצב שלה, הכי נתתי לה ספייס, לא עשיתי לה דרמות. טוב, כי אני חולה מתה. גם כן, מה זה הדרמות האלה, לנסות לקבל ממנה יחס כשהיא רחוקה ממני. לא יודעת. לא יודעת מה להגיד. לשתף אותה בתחושות שלי? זה בטח שוב יגרום לה להרגיש אשמה ויסגור אותה עוד יותר. אני לא יודעת מה לעשות. היא לא אוהבת כשאני אומרת כמה קשה לנו. היא מרגישה שהיא מאמינה בנו יותר משאני. אולי זה נכון, הנטייה שלי היא כשקשה לחשוב על האם אנחנו מתאימות וצריכות להיות ביחד. מבחינתה אני האדם שהיא רוצה לחיות את החיים שלה איתו, היא רוצה להתחתן איתי, היא כבר שם. היא אומרת שמערכות יחסים זה תמיד דבר קשה, זה תמיד עבודה. זה לא יחס שאני אוהבת, אבל ברור שבכל מערכת יחסים יהיה קושי ודברים שלא מסתדרים. בשבילה כל מערכת יחסים הייתה תמיד מאבק, מערכות יחסים הן מאבק בשבילה. זאת הפעם הראשונה שהיא ככה בטוחה במישהי ויודעת שהיא רוצה לחיות איתה. בתכלס זאת גם הפעם הראשונה שהיא באמת באמת מביאה את עצמה למערכת יחסים. אני אוהבת אותה. לחשוב על הפרספקטיבה הגדולה יותר, שהיא אוהבת אותי ורוצה להיות איתי, זה שאני יודעת את זה גם אם עכשיו אני מרגישה לבד והיא לא יכולה לגרום לי להרגיש את האהבה שלה, זה כן עוזר. אבל אני רואה כמה קשה לי. אני נכנסת לחרדות כאלה כשהבנאדם שמולי מתרחק ממני ככה. וזה גורם לי להתרחק רגשית, ברמות. היא כל כך רחוקה לי בראש ובלב עכשיו.