אני בלופים שלא נגמרים
את לא עושה לי מקום בעולם שלך, לא צריך, אני אעשה לי עולם משל עצמי
גורם לי לחשוב עלי הקטנה
כשאמא שלי סיפרה לי לפני שנים שלא הייתי רוצה אותה, הייתי הולכת ממנה, הייתי עצמאית מגיל צעיר, נוצרה לי תמונה שלי בת השנתיים זוחלת (למרות שהתחלתי ללכת בגיל חצי שנה בעצם) הלאה, החוצה, הרחק. היום אני חושבת שזה דימוי מעניין, מחשבה מעניינת נצרבה לה במוח, על חוסר הרצון שלי בה. זה מה שזה היה אבל הרי, היא פחדה שאני לא ארצה אותה, אז היא עשתה דברים לדחות אותי, להרחיק אותי. בשנים האחרונות קראתי לזה - היא פחדה שאדחה את האהבה שלה, אז היא דחתה את שלי. זה על כמה מישורים. מניעת אהבה וגם מניעה של נתינת האהבה. זה מורכב וזה מבלבל.
יש לי הרבה את התמונה הזאת בראש בזמן האחרון, אני הקטנה זוחלת הלאה. ככה זה מרגיש גם עכשיו. בשבוע האחרון אני כל הזמן כועסת עליה, בלי סיבה נראית לעין. אני גם בכללי כל הזמן כועסת וכל הזמן רעבה כמו ג'מוס. אני רוצה להאמין שאני לפני וסת. ובכל מקרה, מה עכשיו, מה יש בי עכשיו? חשוב לשאול את זה? אני לא יודעת, אני רואה את הקצה של זה. היא אמרה שיש יום יפה בחוץ והיא אולי תלך לים, ואני מתעצבנת, אפילו שאין בזה הגיון, אני בעבודה, זה לא שהיא יכלה להזמין אותי. אותו דבר מוקדם יותר השבוע כשהיא עשתה פיקניק עם החברים שלה ואני הייתי בעבודה. אנשים שאלו אותה למה לא באתי. אין הגיון בעצבים האלה, אבל אני מבינה מאיפה הם באים. זה המון פעולות קטנות וכמעט בלתי נראות שמשאירות אותה בעולם שלה ולא נותנות לי פתח. אני כבר לא יודעת להגיד מה זה הפעולות האלה, אני מרגישה משוגעת, קטנונית. זה לתכנן את השבוע שלה בלי לחשוב עלי, בלי להשאיר לי מקום. זה לקבל החלטות בלעדיי, גם כאלה שמשפיעות עלי. זה להרגיש שהיא לא צריכה אותי, לא נתמכת בי. מעבר לזה שהיא אומרת שהיא אוהבת אותי וזקוקה לי, כמעט כלום מהפעולות שלה לא מראה לי את זה.
בפגישה האחרונה אצל הפסיכולוגית היו תובנות משמעותיות שאני לא כלכך זוכרת. אחד הדברים שאמרתי הוא שאובייסלי הדבר הזה גם משרת אותי אחרת הוא לא היה ככה. שיש בי צד ש"נוח" לו להיות במקום הזה, הנותן יותר, הכועס. אם היא תעשה צעדים לקראתי זה בעצם יבהיל אותי. אני לא יודעת אם היא מסוגלת, אבל בראש שלי אני לא נותנת לה צ'אנס. הפסיכולוגית הסכימה. היא אמרה שנדמה שמשהו מתחיל לזוז בה, אחרי שסיפרתי לה שבפגישה האחרונה של בייב אצל הפסיכולוגית, הפסיכולוגית שלה אמרה לה שהיא צריכה לראות אותי יותר, גם בסיטואציות שהיא בעצמה לא בטוב. זה ערער בה משהו. ועדיין לא דיברנו אחרי זה, גם לא דיברנו על זה שאמרתי שאני לא יודעת איך אני אסמוך עליה שוב אחרי התחושה שהיא נטשה אותי כשהייתי ממש חולה והייתי צריכה אותה.
בכל מקרה, אני חושבת שהייתה עוד תובנה אחרי שהבנתי שלהיות במקום הזה גם משרת אותי, אבל אני לא זוכרת מה.
זה שעכשיו אני מרגישה שבא לי לצאת למסיבה בלעדיה ושלא בא לי לחשוב עליה ורק בא לי ללכת לעשות מה שבזין שלי, האופי המסוים הזה של התחושה מרמז לי שיש כאן משהו. שלא באמת בא לי לשים עליה זין. שאולי יש פגיעות מסוימת מתחת לתחושות שלי שקשה לי לגעת בה.
אבל לא בא לי להיות פגיעה מולה. לא בא לי. לא באלי. אני לא יכולה לשחרר. לא בא לי לדאוג לה ולחשוב עליה כשהיא לא עושה אותו הדבר. לא בא לי להתאמץ לבוא אליה כשהיא לא עושה את זה חזרה. לא בא לי לתת לה כלום. לא בא לי. וגם זה מרגיש כמו תגובה ילדותית ולא כמו מקום בוגר שאומר הדבר הזה לא מתאים. אני עדיין מצפה ורוצה שהיא תבוא לקראתי. אני לא בטוחה שנתתי לה הזדמנות. אובייסלי קשה לה, אובייסלי היא לא מותאמת לזה, היא לא יודעת איך להיות במערכת יחסים כל כך. ואני יודעת שהיא רוצה. אני לא יודעת אם היא יכולה, להיות איתי באופן שאני צריכה, אבל אולי אני כן יכולה לתת לה הזדמנות ללמוד. אפילו לא שמעתי מה יש לה להגיד עדיין אחרי שאמרתי לה שאני לא יודעת אם אני אוכל לסמוך עליה.
הקושי הוא שעכשיו אני רואה אותה בתור ילדה קטנה. אני יודעת שקשה לה, אני יודעת שיש לה חסכים מטורפים מההורים שלה, אני יודעת את ההזנחה שהיא חוותה. אז קשה לי לכעוס עליה או לבוא אליה בדרישות. אני יותר מדי מבינה אותה. לא הייתי רוצה לא להבין אותה, אבל הייתי רוצה להיות יותר מחוברת אלי ואל מה שאני צריכה ורוצה. ולהבין שאם אני לא מקבלת את זה פה זה בסדר לא להתעקש על משהו לא נכון.
עזר לי קצת לכתוב, אני מרגישה שאני פשוט בלופים לופים לופים ואני לא יכולה לשחרר. לא יכולה לשחרר כלום.
עכשיו אני בעבודה ובערב אני אסע להביא אותה לאמא שלי לארוחת ערב. ממש רעיון מצוין לבוא לאמא שלי עצבנית. אין לי באמת כוח או סבלנות לארוחת הערב הזאת, בכלל בכלל לא. אנחנו צריכות לדבר אחריה וגם לזה אין לי סבלנות, שיהיו לנו שיחות קשות ואז אני אלך לישון מאוחר ואהיה גמורה מחר בעבודה. אני מגיעה לשיחה הזאת עם משאבים מאד מוגבלים. באמת הייתי מעדיפה לצאת למסיבה ולישון 4 שעות ולעשות את זה בתנאים שלי. לא יכולה לסבול את התחושה שאני נדרשת למשהו עכשיו, רוצה שכולם יזדיינו ממני ויעזבו אותי בשקט לעשות מה שבא לי.