וואו אני פאקינג כועסת
ניסיתי לעשות שנצ ופשוט ניהלתי איתה ריב שלם בתוך הראש
הסתכלתי על הלוז שלה לפני כמה ימים כדי להבין מתי יהיה לנו זמן להיפגש, והבנתי שרק בסופש, וראיתי שהיא קבעה שיעור גיטרה ביום שישי, וזה מרתיח לי את הדם
כי כל הסיפור הוא שהיא לא פאקינג מפנה לי זמן, והיא לא עושה מאמצים להגיע אלי למרות שאני כל הזמן עושה מאמצים להגיע אליה
אני לא מבינה איך יש לה זמן ל2 התנדבויות בשבוע, ועכשיו היא מוסיפה שיעורי גיטרה כשהיא גם ככה עמוסה, אבל מתי בדיוק היא מתכננת לבוא אלי? ובשבת יש לנו איזה אירוע למידה ואחרי זה ראיתי שיש לחברה שלה יומולדת. אני מרגישה שהדם שלי רותח. והיא לא מדברת, היא לא מעלה כלום. אין לה בעיה לקבוע מיליון ואחד תוכניות מראש, אבל כשזה מגיע אלי זה פתאום מאמץ. מה שדפוק זה שככה אני באה מראש לשיחה. אפילו לא שמעתי מה יש לה להגיד בנושא, אם היא חשבה על מתי ניפגש. אבל אני גם יודעת שאני פשוט צריכה להיות מוכנה להתאכזב. אז לא רוצה לעשות בשבילה את המאמץ סופ"ש הבא, לא רוצה לבוא אליה. אני פשוט לא רוצה. למה אני צריכה להתאים את עצמי ללוז שלה כשהיא לא עושה פסיק של מאמץ לקראתי. אני כל כך עצבנית.
ועכשיו לא יהיה לנו זמן לדבר היום. אני יודעת שלא. או שנגיע מאוחר אליה אחרי הארוחה אצל אמא שלי ואז אני אהיה עייפה ונדבר עד מאוחר ואז אני אלך לישון מאוחר ואהיה גמורה מחר בעבודה. או שאני אעשה את המאמץ להגיע אליה מחר, וכן זה מאמץ. ועוד שעה אני אוספת אותה ואני לא יודעת איך להסתיר את כל הזעם שאני מרגישה ולהיות נורמלית בשביל להיות אצל אמא שלי בארוחה. אין לי כוחחחחחח בא לי לצרוח אני כל כך עצבנית נראה לי שאני רועדת מרוב עצבים
לופים ולופים של מחשבות שלא פוסקות
אני לא יכולה לראות את הכוונות הטובות שלה
אני לא חושבת שיש לי בכלל מקום לשמוע אותה אם להקשיב לה מרוב שאני כל כך כועסת