היא חולה ואני אמורה לנסוע אליה לסופש. לא ידעתי שזה עניין אבל אז היה רגע שהתחלתי לבכות, נזכרתי בפעמים שעברו שהיא הייתה חולה ואיך דאגתי לה, נסעתי אליה, קניתי לה כל מה שהיא הייתה צריכה, מצאתי לה את המיץ המיוחד שהיא רצתה, ליטפתי אותה במיטה. יותר מהכל, זה שליטפתי לה את הראש במיטה והייתי איתה כשהיא לא יכלה לזוז או לתפקד מרוב בחילה. ואז שבוע אחר כך אני הייתי חולה והיא פרקטקלי נטשה אותי. ואז הייתי צריכה להלחם על זה שהיא תראה כמה נפגעתי. שבועיים עברו עד שהיא הצליחה להתחיל לראות את מה שהרגשתי. ומשהו נשבר שם. לקח לי זמן להבין את זה אבל בסוף גם אמרתי לה, שאני לא יודעת איך אני אצליח לסמוך עליה שוב.
בהמשך גם הבנתי שזה היה הקש ששבר את גב הגמל עם אמא שלי, שהיא נטשה אותי והתנכלה אלי כשהייתי במצב הרפואי הכי קשה וכואב בחיי, לפני שנה. מאז אני בקשר הכי רופף שאי פעם הייתי איתה. האמון שלי בה נשבר. וגם עכשיו, משהו באמון שלי בבתזוג נשבר. עברו כמעט חודשים והנה עכשיו היא חולה ומצאתי את עצמי בוכה בשירותים נזכרת ברגעים שליטפתי לה את השיער כשהיא הרגישה נורא.
חולי זה עניין. אמא שלי הייתה משתמשת בחולי כתירוץ לקבלת תשומת לב. לא בצורה מודעת כמובן, בסוף היא גם חלתה במחלה כרונית. אבל היום אני לא מסוגלת להיות לידה כשהיא חולה, אני לא מסוגלת לטפל בה יותר, זה מביא לי עצבים בגוף. ועכשיו אני מרגישה משהו מוזר עם הבתזוג. אני לא כל כך רוצה לטפל בה. אני חושבת על זה שאני לא רוצה לבוא אליה כדי לא להדבק. ואני בעיקר לא רוצה לתת לה כשהיא לא יכלה לתת לי. אני לא יודעת אם זה קטנוני או ילדותי. אני גם יודעת כמה הכל איתה פשוט לוחץ לי על הכפתורים של להרגיש לא רצויה, איך חוסר האמון שאוהבים אותי פשוט זוהר מבעד להכל. אני לא סומכת עליה. אני לא סומכת על אף אחד. וכואב לי. מחשבה שעלתה לי כבר לפני זמן, שאני נותנת לה את מה שאני רוצה לקבל, עושה בשבילה את מה שאני רוצה שיעשו בשבילי, אומרת לה את הדברים שאני רוצה שיגידו לי. מספיק לראות את איפה שהובלתי אותנו אליו בסקס. אני מחזיקה אותה ומאוננת לה ואומרת כמה אני שומרת עליה ודואגת לה. היא אמרה שהיא מרגישה בטוחה בפעם האחרונה שזה היה.
לא יודעת מה אני רוצה עכשיו או מה אני אמורה לעשות. קשה לי להביא את זה אליה כי זה קשה וגם כי היא חולה עכשיו. אני מרגישה שלא לבוא אליה עכשיו יהיה קצת לעשות דווקא ואני לא מצליחה להתגבר על זה. כואב לי שהיא לא דאגה לי כמו שהייתי צריכה, ובעצם כואב לי באופן כללי שלא דאגו לי כמו שהייתי צריכה. אני לא יודעת איך להתגבר מעבר לכאב הזה. איך להתקדם ממנו, בלי לנסות להכאיב חזרה.