אני באמת לא יודעת מה לעשות כשיש לי זמן פנוי
המוח שלי מתחיל להתחרפן וכל הדברים שדחיתי ועכשיו יש לי זמן לעשות נערמים ולוחצים עלי ודוחקים אותי. זוגיות נניח פותרת הרבה מזה. אין לי בעיה לרבוץ ולעשות כלום אם אני ביחד, זה ניצול יעיל מאד של הזמן. אבל אם אני לבד השם ישמור. רק כל מה שאני צריכה לעשות ולחץ אם אני לא עושה אותם. מה שמוביל כמובן לחרדה משתקת וחוסר יכולת לבצע כלום, ואז אני גם לא נחה כי אני בחרדה אבל גם אני לא עושה שום דבר ומרגישה כישלון. מעגל הקסם.
מנסה להגיד לעצמי עכשיו, את לא צריכה לעשות היום כלום. זה בסדר אם הכביסות לא ייעשו, אם החדר לא יסודר, אם המצגת לא תוכן. גם הכלים יכולים לחכות. עכשיו מה את רוצה לעשות? אינני יודעת. הדלקתי דוד לאמבטיה. אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות אבל. זאת הבעיה, אני כל החיים שלי חיה לפי מה שאני אמורה וצריכה. לא בדברים הגדולים באמת, הלכתי ללמוד אמנות הרי רחמנא לצלן. אבל בכל השאר, בכל היומיום, בדברים שמרכיבים חיים. ואז אין לי מושג מה אני רוצה, מה אני באמת רוצה. זה גם לא משאיר הרבה אנרגיה פנויה לזה, אין שקט, בהירות, זמן ריק, בשביל להבין מה אני רוצה. יש לחץ לחץ לחץ.
אוקיי עכשיו יש לי שבת. אני לא צריכה לעשות כלום. אני גם לא צריכה לדעת מה אני רוצה לעשות. אפשר לנוח ואפשר לרבוץ. זה בסדר גם אם לא אסע לתל אביב ולא אלך למסיבה ולא אראה את בייב. זה בסדר גם להישאר במיטה. (זאת הבעיה אבל, שאם נותנים לי לעשות מה שאני רוצה אני נלחצת ורק נשארת במיטה בסוף, כמו אתמול). זה בסדר גם לצאת מהמיטה. לא להתחרפן. לא להתחרפן. להירגע.