בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שדה פרחים

מקום להניח את מחשבותיי
לפני 7 חודשים. 3 באפריל 2024 בשעה 11:54

אני מרגישה רגשות שאני לא יודעת מה לעשות איתן או איך להרגיש אותן

נתקעתי בלי ליל הסדר, אז הצעתי לבתזוג שנעשה יחד ונמצא אצל חברות או שאולי אני אחפש עם קרובי משפחה רחוקים שלי, כי לה אין משפחה שעושה כי הם לא גרים פה. אמרה שנשמע חמוד ובאמת נשמע חמוד, לעשות יחד חג פעם ראשונה.

מקודם בקבוצה גדולה של חברות מישהי כתבה שהיא מארחת אצלה לליל סדר חברות והזמינה, והבתזוג כתבה שהיא תשמח לבוא.

פשוט נעלבתי כל כך. כל כך הרבה פעמים זאת נקודת המחלוקת, על זה שהיא עושה החלטות לבד, קובעת לעצמה דברים בלי לחשוב עלי, לפעמים כשכבר קבענו שאנחנו ניפגש, ושואלת כלאחר יד אם אני רוצה לבוא. והיא אומרת שהיא כל הזמן חושבת עלי, היא עושה את הכי טוב שלה, היא כל הזמן מנסה. ואז כשאני שוב נעלבת, כמו עכשיו, אני מרגישה שאני לא יכולה להגיד כלום. כי אני תופסת אותה על קטנות, והיא כל הזמן פוחדת שאני אכעס עליה. ויש לי יומולדת עוד כמה ימים, ואני יודעת שהיא השקיעה, כי זה מה שהיא אמרה לי שהיא עושה בימי הולדת, מתחרפלצת ומשקיעה כמו שאף אחד אחר לא משקיע. אז אני מתקטננת על זה שהיא קבעה לעצמה תוכניות לליל הסדר בלי לחשוב עלי? אני כותבת את זה ככה ועולות לי דמעות. זה פשוט כואב לי ממש. אני מרגישה את זה בחזה שלי. היא חושבת עלי, פשוט לא כמו שאני צריכה שיחשבו עלי. היא אומרת שאני לא רואה את מה שהיא כן עושה בשבילי. להתאמץ כדי לראות? לנסות חזק יותר? להתעלם מהתחושה שאני מרגישה שהיא משאירה אותי בחוץ שוב ושוב ושוב? לא בא לי על זה, אין לי כוח לזה יותר, אין לי כוח יותר להרגיש ככה. אז המחשבה שלי היא להתמקד יותר בעצמי, למצוא את הדרכים שלי להרגיש שייכת ואהובה, למצוא את זה במקומות שאני כן מרגישה ככה. לא להסתמך עליה כל כך הרבה.

הלב שלי דופק חזק וכואב לי בחזה. לא מצליחה להתגבר על העלבון ולא יודעת מה אני אמורה לעשות עכשיו. מחר אני חוגגת יומולדת איתה ועם עוד חברות שאני אוהבת, ובשישי אנחנו אמורות לנסוע לצימר ליומולדת שלי ולחצי שנה שלנו. אני לא רוצה שהכל יתחרבן עכשיו, אבל אני לא יודעת מה לעשות עם התחושה הזאת. האינסטינקט שלי הוא לחפש ליל הסדר אחר ולהראות לה כתף קרה, לדבר עם חברות אחרות ולשאול מה הן עושות ולבקש להצטרף, אפילו לדבר עם אמא שלי ולנסות לשכנע אותה שנעשה משהו. אני יודעת שאולי אני צריכה להרגיש את הרגשות שלי ואולי לא לדבר איתה על זה או לעשות פעולות עד שאני ארגיש רגועה יותר. יש לי עכשיו חזרה, אולי אני אשים שירים אזוז ואבכה.

האצילות מחייבת​(נשלט) - בדרך כלל כשיש קשר טוב, הפתרון הכי נכון לרגשות כמו שאת מרגישה הוא לדבר עליהן ביחד איתה. אם לא תדברי על מה שאת מרגישה ועל הקושי שיש לך את עלולה יום אחד להתפרץ עליה בגלל משהו קטן ולזרוק עליה את כל הפעמים שהרגשת כך כך רע ושמרת בבטן עד שהם התפרצו ממך...אם את פוחדת ששיחה כזו תפריד ביניכן אז אולי הקשר שלכן לא כל כך חזק. ואז זו סיבה טובה יותר לדבר.
לפני 7 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י