ויתרתי על ללכת לשיעור בבוקר כי נתפס לי הגב רע ולא ארזתי ונשארו לי דברים לעשות לפני שאוספות אותי. עכשיו גם הייתי צריכה לבקש טובות מכמה אנשים בגלל הגב, החמורה שבהן היא לבקש מבחורה שאני לא מכירה שתעבור דרכי ותיקח ברכב שלה עוד מזרון ושקש בשבילי כי אין מקום בטרמפ שלי ואני פוחדת מהקמפינג על האדמה עם הגב.
להיות בקושי פיזי ולהצטרך לבקש עזרה מכניס אותי לכזה מצב של חוסר אונים. מאמי אמרה שלבקש עזרה זה בדיוק מה שהופך אותי ללא חסרת אונים, נועדנו להסתמך על אנשים אחרים. זה קשה לי בטירוף, אני יודעת להסתמך על עצמי, כל מה שאני יודעת זה שאם אני צריכה יש לי אותי ואת הרגליים שלי ואת שאר הגוף ולא משנה מה קורה אני אסתדר. תופסת את עצמי והולכת, ורצה, ומה שזה לא יהיה. עכשיו אני שוכבת על מזרון יוגה ובוכה כי הייתי צריכה לבקש שאנשים יעזרו לי. איזה דפוק.
עדיין לא ארזתי והכל בבלגן אצלי בחדר ובכלל לא עשיתי כביסה ואין לי תחתונים. מקווה שאהיה בעיקר עירומה. הכל בלגן אצלי תמיד. אני תמיד מרחמת על עצמי ככה? או שפשוט עכשיו זה חמור יותר כי כואב לי. אוףףףףף
ליטרלי נוסעת לשלושה ימים עם חברות. טוב זה מורכב אבל. וגם באמת כואב לי. צריכה שיגידו לי שיהיה בסדר.