שדה פרחים

אין לי מה לומר חוץ מתלונות, כל מה שיש לי לומר זה רק תלונות, ועצב, וגעגוע. רוצה לומר שנמאס לי מעצמי, מהתלונות, גם זו תלונה. לומר שכל מה שיש לי לומר זה רק תלונות משחרר אותי עכשיו לפתע, ופתאום בראש קפצו כל מיני רגעים יפים וחמודים מהסופש הזה. כמו מה? כל מיני. היו הרבה רגעים אוהבים. עכשיו בא לי לחזור לתלונות. אני חולה וכואב לי הגרון. בא לי שיבטלו את הלימודים מחר. אבל ממש לא בא לי שתתחיל מלחמה עם איראן. רק התחלתי ליצור שוב לראשונה מאז המלחמה, פתאום בא לי שוב לעשות משהו יצירתי, אני לא רוצה שיקטעו אותו ושוב רק לאכול חרדות כל היום. מה עוד אני רוצה להתלונן. הייתי חולה כל היום והיינו בקמפינג והיא לא ניסתה להקל עלי. חשבתי שהיא הביאה לשתינו משהו לשבת עליו והיא הביאה רק לעצמה. אולי זה היה העיקר. גם אתמול לפני שהעברתי את הסדנה היא בעיקר הלחיצה אותי כשרציתי לספר לה מה אני הולכת לעשות אז אמרתי לה ללכת ואז ביקשתי שלא תבוא אם היא לא רוצה להיות שם. חברה עברה באזור וסיפרתי לה מה אני הולכת לעשות והיא התעניינה והרימה לי כמו שהייתי צריכה. גם היום כל פעם שהיא ראתה אותי היא עשתה לי פרצוף של איזה מסכני אני שאני ככה לא מרגישה טוב וזה כל מה שהייתי צריכה. למה הבת זוג שלי לא יכלה לעשות את זה? כי אנשים צריכים לדאוג לעצמם והיא דואגת לעצמה בתוך העולם שלה. אני לא אוהבת את האופן שבו היא אוהבת הרבה מהזמן. אבל זה גם הסיפור שלי, כל הזמן לחשוב על הדרך יציאה. זה גם מעייף. טוב אני רק בהתלוננויות עכשיו ולא בשום דבר אחר. אני לא מסופקת ומוטרדת. יש לי פנטזיה שנהיה בזוגיות משנית. רוצה להוריד ממנה ציפיות ולהוריד את הצורך שלי בה. להוריד ממנה צרכים. זה יוסיף לי שמחה בחיים אני חושבת. וזה בטח ישבור לה את הלב. כנראה בסוף הלב שלה ישבר ושלי ישבר. אם היא הייתה יודעת שחשבתי את זה היא הייתה כועסת. מחשבה יוצרת מציאות היא אומרת. נראה שיבטלו מחר לימודים, מקווה שכן. לילה טוב. תלונות טובות