סך הכל זה מעניין
להתבונן בדברים שקורים לי בימים האחרונים
האמת, בשבוע וחצי האחרון
קראתי עכשיו פוסטים של מישהי על הצורך שלה שישתמשו בה, על הצורך שלא יסופק, על הצורך, על הרעב
ונזכרתי שאחרי הסופש שעבר בצימר פתאום הרגשתי נירא קרובה אליה, נורא אוהבת, וזה אפשר לי לפנטז שוב על בדסמ, להרגיש את הצורך. היא השתינה עלי לעזאזל ואז ערסלה אותי ושמה לי פטמה בפה.
ואז הפעולות האלה, הברקסים שהיא שמה לביחד, המקומות שכל כך טריוויאלי מבחינתי לתמוך בבת זוג שלך, והיא לא שם. בחמישי כשנתפס לי הגב, וכל אחת הייתה בדרכה לקמפינג, וביקשתי שתעזור לי לסחוב את הדברים מהאוטו כשאגיע, והיא הגיעה לפניי וכתבה לי שהיא מכבה את הטלפון וישר כיבתה אותו. ראיתי את ההודעה שתי דק אחרי שהיא שלחה והיא כבר הייתה וי אחד. שלחתי לה, אולי תחכי לי שאגיע? אבל היא כבר לא ראתה. זה היה חץ ללב. וכשהגעתי אמרתי לה ישר שזה ביאס אותי, והיא אמרה, הייתה לי תחושה שתכעסי עלי, אפילו חשבתי לפתוח שוב את הטלפון לראות אם זה בסדר. יעני אם מותר לה. היא לא יודעת מה מותר ומה אסור לה, היא מחפשת את הרשות שלי, ומחכה שאני אכעס עליה. זה פשוט לא רואה בכלל את העובדה שבאתי אחרי יום שלם של כאבים, וביקשתי ממנה עזרה, והיא התנדפה. עזבו את העובדה שבאתי לקמפינג תפוסה וחצי חולה רק בשביל להיות איתה שם, זה עניין שלי ושל הבחירות שלי.
לא יודעת. לא יודעת מה אני מרגישה. אני נעה בין כעס עצב ניתוק תסכול. שברירים של חמלה כלפיה. אני מותשת פשוט פאקינג מותשת. מפקפקת באמירה שלי שאני רוצה בית כשאני נמצאת בקשר שגורם לי להרגיש ככה.
העניין הוא שאני באמת פשוט לא יודעת מה אני אמורה לעשות. אני מרגישה חסרת שליטה בסיטואציה הזאת. אין לי איך להצדיק אותה יותר, ואני לא יודעת לאיזו תגובה לצפות ממנה. אין לי דרך לשלוט בתגובה שלה, או להרגיע אותה, זה נטו אני באה עם התחושות שלי שהן קשות, תחושות קשות שאני מרגישה בעקבות האינטראקציה איתה. אין לי איך לרכך לה את זה. וזה מה שגורם לי להרגיש חוסר שליטה, ואולי בגלל זה הניתוק. זה לא בטוח להביא את התחושות האלה, של נעלבתי, של נפגעתי, למדתי בילדות ובחיים בקשרים בוגרים שאין מי שיקשיב לזה. אבל אולי היא כן תקשיב. אני מרגישה שאם היא לא תראה ולא תשמע אותי זה יהיה הרסני למערכת הרגשית שלי, והרסני למערכת הזוגית. בגלל זה אני מנסה לחשוב איך אני יכולה לתווך את התחושות שלי בצורה כזאת שתרכך, איזו מניפולציה אני יכולה לעשות לה כדי לא להצטרך להגיד פגעת בי, את לא רואה אותי ופגעת בי. זה בלתי נסבל להצטרך להיות בפוזיציה הפגיעה הזאת של לחשוף את הרגשות האלה. בלתי נסבל. כנראה בגלל זה הניתוק.
אעעעעעעעע
קבענו לדבר היום בערב. חזרתי הביתה לפני שעה ואני צריכה עכשיו לנקות את הדירה ואז נדבר. כל כך לא בא לי כל כך לא בא לי אלוהים ישמור. אולי משהו יתרכך בי כשאראה את הפנים שלה. אני מרגישה שהתחושות שלי לא פרופורציונליות למציאות שקורית. כמות הפעמים שאני מרגישה שאני משתגעת ומאבדת שפיות בקשר הזה.
באמת אסור אי פעם שהיא תקרא את הבלוג שלי. באמת נהיה לי מביך כל מה שאני כותבת פה. זה נראה לי כמו מסמך של אישה משוגעת. חרדתית ואובססיבית. לא מצליחה לצאת מהראש של עצמה. תקועה בתוכו. זה מביך. אבל אולי זה המשמעות של להרגיש כל כך הרבה, זה מציף, זה חשוף, זה פתטי. זה בלתי נסבל, זה מעורר רחמים. טוב הלו אולי כדאי להפסיק עם המילים הקשות אלי. רוך. רוך, או משהו.
להיות איתי איפה שאני נמצאת עכשיו? בניתוק, בעצב, בכעס, בקושי, בפחד ובאימה, בפחד מפגיעות, ברצון לברוח. אני איתי. בכאב בטן מכל הגבינה. אני איתי