ישנתי 9 שעות ועדיין התעוררתי מחוסלת. שום ניסיון לשגרת בוקר לא תהיה פה, אין לי כוחות לזוז.
התחלתי לצפות אתמול בסרטון מההגשה, לא סיימתי בגלל ששליח הוולט עם השניצל הגיע. שיט אני נזכרת שרציתי להכין לי אוכל היום בבוקר אבל מה ביני לבין להכין משהו עכשיו. בכל אופן, פעם ראשונה שאני צופה כל כך מהר במשהו שעשיתי. לרוב לוקח לי חודשים רבים. אולי זה קשור לעובדה שיש משהו שמרגיש קצת רחוק ממני. לשם שינוי זה לא רק אני בגופי עם המילים שלי, בגוף ראשון שמדבר אותי ואת הבפנוכו הכי אישי וחשוף שלי. זה עדיין אישי, זה עדיין חשוף, זה עדיין נוגע לי בפנוכו, אבל עכשיו יש עוד דברים. יש עוד שתיים איתי שמדברות איתי. ויש חשיבות אסתטית גדולה יותר מבדרך כלל, שבאה לידי ביטוי במשחק הסונורי. הדבר הזה מרגש אותי ברמות, המשחק עם הקולות, כשזה עובד זה כל כך מרגש. אני מסתכלת אחורה לכל מיני יצירות ורגעים שנגעו בי ואמרתי- כזה, כזה אני רוצה לעשות, והם כל כך קשורים בזה, בסנכרוניות, בדיוק, במרחב, בקול. נראה לי שזו מהות העבודה בשבילי. המילים, הקול, השמיעה, המרחב. והבשר? מה עם הבשר? הוא החלק השלישי בשילוש הקדוש שלי. תפסתי את אחת המורות בסוף היום כדי לדבר איתה. דיברתי על הקושי שלי בזה שהעבודה הזאת מדברת על נשיות, על נשים. אני לא רוצה את זה, כי זאת לא עבודה שמדברת על נשים, זאת עבודה בתוך עולם שיש בו רק נשים. כשאני פוגשת את החברות הקוויריות שלי להשתכשך עירומות בירדן, רק כשמביטים בנו מהחוץ רואים שיש פה קבוצה של נשים שנראות שונה, ושאין כאן גברים. אנחנו לא יוצאות דופן בשביל עצמנו. והמורה אמרה, ואתן לא מתלבשות בירדן כמו שהתלבשתן במופע. נכון, זה נכון. היא אמרה שגם פתאום הבאתי את האהבה בין נשים וזה היה מפתיע, ואולי הייתי זמן רב מדי בתול הקוויריות ששכחתי. האמת, לא שכחתי. אני פשוט מסרבת להכניס את זה לתוך האמנות שלי, את ההפתעה מלא הטרו. העולם שלי הוא קווירי ואם אתם נכנסים לעולם שלי אתם תסתגלו. מאיפה פתאום הכעס הגיע, אני לא יודעת. אולי זה גם דבר, שבעצם אף פעם לא הבאתי את הקוויריות הנשית באופן מדובר. ברור שאני מביאה את זה בגוף שלי, זה טמוע בי, למרות שבקיץ האחרון איזה חמוד בפסטיבל בפורטוגל הופתע כשאמרתי שאני לסבית, אמר שהוא לא חשב על זה. אולי זה לא תמיד ברור לכולם כמו שאני חושבת, למרות שהתרגלתי כבר כל כך הרבה שנים שמזהים שאני לסבית, שאני לא מתעכבת על זה. מעניין העיסוק הזה עכשיו. אולי זה באמת קשור לזה שזאת פעם ראשונה שאני מביאה לבמה כל כך גדולה את הקוויריות שלי במילים, ואת האהבה הקווירית, ואומרת - אני מחפשת אישה שתרצה להתחתן איתי. מעניין מה הקטע הזה עשה למאמי כשהיא שמעה אותו אתמול בוידיאו. אני יודעת שהיה לה קשה כל ההגשה, בתוך הקונטקסט של התחושות שלה בימים האחרונים, תחושות קשות מאד. בכל מקרה. אין לי מושג איפה התחלתי ולאן תכננתי להגיע והאמבטיה מחכה לי. נראה לי שרציתי להגיד משהו על זה שקולות וגופים ברפטטיביות וסנכרון מרגשים אותי, וריגשו כנראה תמיד, ואין מה לדבר על מילים כמה שהן מרגשות אותי, כשהן חצובות מתוך הבשר והלב שלי, וזה מרגש להביט בי מהצד ולראות שאני מייצרת בעולם דברים כאלה יפים.
יש גם משהו נעים בזה שהיום אני הולכת לעזור לחברות בעבודות שלהן מאחורי הקלעים. יש בזה משהו שמרגיש נכון, התחלופה הזאת של האנרגיה, התשעני עלי אני אשען עלייך, שהוא לא פשוט לי כלל וכלל, אבל הופך ונהיה טבעי יותר.
