לפני 6 חודשים. 22 במאי 2024 בשעה 13:02
אני יודעת שאני אהיה גאה בעצמי בסוף התקופה הקשה הזאת אם לא אעשן, אבל כרגע אני לא רואה את הפואנטה בלהיות גאה בעצמי. הכל מרגיש ריקני וחסר משמעות. בתוך תחושת הריק הזאת אני רואה את ההיגיון בזה שלעשן סיגריה אחת לא יעשה כלום. לחזור לעשן אפילו, מה זה משנה. אני לא רואה את האחרי. הייתי פה כבר הרבה פעמים, אני לא בטוחה שזה נהיה קל יותר. ואם סיגריה אחת תעשה משהו, תרגיע את הבערה בגרון שלי, הבערה בגרון שלי, הבערה בגרון שלי. זה עדיף על דברים אחרים. להשתכר באמצע היום, לבגוד, להכאיב לעצמי, לחפש צרות אצל אנשים צרות. מה זה סיגריה. אבל הנטישה שלי את עצמי, החוזרת ונשנית, שוב ושוב נוטשת וננטשת, קשה לסלוח על זה.
קשה לי מאד. אני לא מוצאת נחמה. שמישהו ייתן לי נחמה.
