שדה פרחים

אני מובסת ומרוקנת היום, ואיכשהו כשאני רואה פוסטים שמחרמנים אותי בכלוב זה נוגע לי בעצבות וגורם לי להתגעגע לגוף שלה. אולי כי הסקס שלנו תמיד היה הארכה של האהבה שלנו. קשה להסביר את זה במילים. לא שכבנו כבר כמה שבועות לדעתי, אני התעייפתי מלהרגיש דחויה ולא נחשקת אז אני כבר לא מנסה, היא לא מרגישה בטוחה כשאני רחוקה ובטח שלא תסתכן בדחייה, והנה אנחנו. ישנתי 3 שעות בעבודה על מזרון מאולתר על הרצפה. לא יוצא לי לישון כל כך הרבה שם. אמרתי לה שאני צריכה ספייס היום, באופן לא מפתיע בכלל היא שולחת לי הודעות מדי פעם שמראות שהיא אוהבת. אני לוקחת צעד לאחור היא לוקחת צעד קדימה. אני פשוט עייפה. היא כתבה לי שהיא נזכרה שבחתונה שבוע שעבר ואיך אני כשאני שמחה ורוקדת ומחייכת, שזה עשה לה נחמד, זה גרם לי לבכות כמו תינוק. בערב יש לי בית ריק אצל אמא, חברה טובה טובה שלי חזרה אחרי 3 חודשים בחול ותבוא אלי היום ונבשל משהו. המחשבה על לראות אותה עושה לי לבכות, משהו שם בכמה שאני עצובה, ומרגישה לא אהובה, ושבורה. מרגישה שבורה. לא מאמינה שאני עוד יוצרת מופע בתוך כל הדבר הזה. רציתי לשבת עכשיו על צילומי חזרות מהשבוע וחצי האחרון שבכלל לא הסתכלתי עליהם, אבל אולי עדיף לתת לעצמי יום חופש היום. נראה. הנפש שלי צריכה מנוחה.