אני זוכרת את הפעם שהיא נגעה בי לפני כמה זמן, אולי חודש, אולי יותר, אני לא יודעת. וזה היה כל כך נעים והרגשתי עטופה וגנחתי וייבבתי שאני מרגישה שמחה. זה ריגש אותה נורא. זה נהיה דבר, אני מרגישה שהיא הפכה אותו לדבר, שהיא שמחה באופי שלה ואני עצובה. זה בלתי נסבל לי. זה בעיקר מרגיש לי מאד לא רואה אותי, וכל פעם שהיא מזכירה את זה שקשה לי להיות שמחה זה מרגיש כאילו היא מחזיקה את זה נגדי. אולי זה רק בראש שלי. אני מרגישה שכל פעם שהיא מזכירה את זה באגביות, או בכאב כי זה כואב לה להרגיש ככה, שאנחמו שונות שם, שאני לא רואה את הטוב בחיים כמו שהיא, או את הטוב בזוגיות שלנו כמו שהיא. אז כל פעם כזאת זה מרגיש שזה לא רואה שנים של דיכאון ומאבק מתמיד ברצון שלי למות. זה לא רואה את המאבק שלי לבחור בחיים ואת המאבק בחרדות ובקולות בראש שלי שאומרים לי שמונים מיליון פעמים ביום שאני הדבר הכי נורא שקיים. אז אני כבר לא יכולה לסבול כל פעם כזאת שהיא אומרת משהו על זה שאני לא שמחה ושלילית ורואה את הרע. זה גורם לי לבכות לכתוב את הדברים.
רציתי להגיד משהו ואני לא זוכרת מה. אולי פשוט רציתי להיזכר ברגע הזה שהיא נגעה בי והייתי שמחה.
זה דבר מחורבן, הדיכוטומיה שהיא עשתה בינינו, שאני לא טוב לי והיא אוהבת את החיים ושמחה בהם ומאמינה בזוגיות שלנו. במיוחד כי אני רואה מה קורה כשהייאוש מגיע אליה, כמה חזק הוא מכה, מעיד על רמות ההדחקה וההכחשה וכמה הן עמוקות. מרגישה שזה חלק אינהרנטי מהקושי שלי, ההכחשה שלה, של הרבה דברים.
טוב, מה אני עושה. לא בא לי לנתח אותה ואת החרא. היה עצוב לי לראות כשגוללתי אחורה בבלוג שלי את כמות הפעמים שכתבתי, זה מרגיש שאסור שיהיה לי אכפת, שעדיף לא להיות פגיעה, עדיף לא לסמוך. מעניין אם הקשר הזה בא כדי להוריד אותי סופית לתחתית חוסר האמונה בטוב ובאהבה ובבני אדם, כדי שאקום משם מחדש עם פרספקטיבה חדשה. בטח זה אף פעם לא לינארי ותמיד סיפרלי.
אני חושבת שהדברים פשוט לא יכולים להמשיך כמו שהם. אני פשוט לא יכולה להמשיך להרגיש ככה. זוכרת שחבר אמר לפני כמה חודשים שקשר רע הורס לך את החיים. אני חושבת על הדבר הזה. לא שזה הורס לי את החיים, אבל משפיע עלי רע. החברה אתמול אמרה לי שרזיתי, לא התראנו 3 חודשים. זה משהו שהתחלתי לשים לב אליו לפני חודש, באמת רזיתי די קיצונית. אני מאמינה שזה מהחרדה.
היום אני מרגישה שאני צריכה לקחת הכל צעד צעד ולאט לאט. כי אין לי אפשרות להסתכל קדימה על כלום. מתאוששת ומשתקמת. נושמת.
