פגשתי את החברה, חשבתי שאני אבכה מלראות אותה אבל לא בכיתי, אולי כי רבע שעה לפני שהיא באה דפקתי התייפחות חיי. היה לי ממש כיף לראות אותה, התגעגעתי אליה, היא די הבסטי שלי למרות שמאז שהיא עזבה את העיר בסוף שנה שעברה אנחנו פחות מתראות אבל היא עדיין כפרה בלב שלי. היה טוב לשמוע על מעלליה בחול בחודשים האחרונים וגם לספר לה מה קורה איתי. סיפרתי לה מה קורה בזוגיות שלי וזה היה מאד תומך איך שהיא הגיבה, אמרה שזה נשמע שאני עוברת גאזלייטינג ושזה א' ב' של זוגיות להרגיש אהובה ורצויה. אמרה שזה נשמע נורא קשה. זה היה טוב להרגיש שאני לא משוגעת ולא דרמטית ולא מגזימה, וזה פשוט ממש קשה. ושוב להגיד בקול על הילדות הדפוקה של בת הזוג שלי וההתנהגויות ההזויות שזה פיתח אצלה ולהבין שזה לא סתם משהו קטן אלא באמת פרובלמטי וזה הגיוני שנורא קשה לי. עכשיו אני מרגישה שדיברנו יותר מדי על הקושי ולא מספיק חמלה לה. אבל אולי זה בסדר, רגע לשים את הפוקוס עלי ועל כמה קשה לי, רגע להכיר בזה באמת ושזה לא יהיה לעומתי או משהו כזה. גם אני עושה את הכי טוב שלי, ואני מנסה, ואני לא אדם רע, ולא עושה דווקא, וממש קשה לי.
קבענו שהיא תבוא לשבת איתי על העבודה שלי ללימודים שבוע הבא, כפרה עליה. אין בנאדם מתאים ממנה לשבת איתו על הטקסטים, כשהייתי בשנה א היינו נפגשות פעם בשבוע ועובדות על הטקסטים למופע גמר שלה, זה היה כל כך כיף. אחרי כל הבדידות שאני מרגישה השנה בלימודים, כיף להיזכר שאני בעצם מאד אוהבת אנשים, ולעבוד ולהיות פורה איתם, וזה הרבה עניין של מי הם האנשים וכמה אני מרגישה בטוב ובנוח בסביבתם.
דיברנו על זה שביום ראשון ניצור קשר עם מטפלות זוגיות. רצינו לעשות כבר זמן ועכשיו זה מרגיש איזה מצב דחוף. הגענו לרגע ששתינו מרגישות כל כך לא בטוחות אחרי הימים האחרונים וכל כך התרחקנו, ופשוט אין לנו מושג איך להתקרב שוב. האמת, אולי אם ניפגש ויהיה לנו זמן ונחת זה יתאפשר. לא יודעת מתי ניפגש. הסיבה שהתייפחתי לפני שהחברה באה זה כי ראיתי ביומן של הבתזוג שהיא קבעה למחר תוכניות עם חברה שלה על הזמן היחיד שיכולנו להיפגש, וזה עוד טריגר שיש לי כבר מההתחלה, שהיא קובעת דברים בלי לחשוב עלי ובלי להתחשב בי. החברה אמרה, ברור, זה הכי טריוואלי רגע להרים טלפון ולהגיד, אני חושבת להיפגש עם ככה וככה כאן, ואין לי ולך זמן אחר, מה דעתך מה את חושבת? זה היה כל כך מאשרר. פתאום כל הכאב הזה מקבל תיקוף, נכון, זה באמת קשה, וזה לא חייב להיות כל כך קשה. החברה נשמעה קצת מודאגת מהסיפורים שלי, אבל אמרתי לה שכשאנחנו במצב יציב אני כן מרגישה מאד אהובה ומאד נראית ושהיא יודעת לראות אותי, ואני רואה אותה משתנה ומנסה. ואנחנו פשוט חסרות כלים.
אני מותשת לגמרי ומתחילה מחר ב8 בעבודה, נראה לי שאני אאחר כדי שאוכל לישון עוד קצת. היום הזה היה כל כך קשה, שעות של לשכב במיטה ולבכות ולהיות משותקת. טוב להיזכר שיש דברים שמוציאים אותי מעצמי, ויש אנשים שאוהבים אותי מאד, ושאני אוהבת אותם מאד.
בפנטזיות המלוכלכות שלי אני נותנת למישהי את האהבה הגדולה שיש לי בלב והיא מקבלת אותה, והיא לא יותר מדי בשבילה, והיא לא מפחידה או מרתיעה או מרחיקה או סוגרת אותה. והיא נותנת לי את האהבה הגדולה שיש לה בלב. והאהבה שלנו מתערבבת ושוטפת וזורמת כמו מים.