שדה פרחים

כבר שעתיים במיטה, בוקר פנוי, קיבלתי וסת, חרדה. לא מצליחה לעשות יוגה כבר מיליון זמן, הגב שלי תפוס נורא, עוד שבועיים מופיעה, לא מצליחה לדאוג לגוף. דברים למופע שאני לא עושה - משננת טקסטים, מכינה את החזרות האחרונות של שבוע הבא, הולכת לקנות נרות, חושבת על בגדים ומחפשת בגדים. לא מצליחה להסתכל על הסרטונים של החזרה, למרות שאולי לא צריך. באופן כללי כנראה צריך פחות ממה שאני חושבת שצריך. לא מצליחה לזוז מהמיטה. החדר שלי מבולגן מוות, לא מצליחה לסדר. לא מצליחה לעשות כלום עד שהוא לא דחוף וחובה. כואב לי הגב, כל יום מסיימת אותו כואב, לא מצליחה לעשות יוגה, הדבר היחיד שעוזר לי זה זה אמבטיה אבל חם מוות בימים אלו ואין לנו מזגן. חרדה. אין מי או מה שיעזרו לי. לא עשיתי קניות שבועות, לא בישלתי שבועות, כל יום אני אוכלת בחוץ, לפעמים פעמיים. חרדה. לא נכנסת לחשבון בנק. אמא שלחה לי הודעה כועסת על זה שלא עשיתי תיאום מס למשהו שעזרתי לה איתו לסבא, לכעוס עלי לא יגרום לי לעשות את זה מהר יותר, רציתי לכתוב לה, אבל ממש אין לי רצון להיכנס לשום דבר איתה. רוצה לעשן, מתה לעשן. חרדה. ב12 יש לי חזרה של חברה, אח"כ קבעתי עם מישהי מהלימודים שתעזור לי עם כמה דברים, לחפש קצב עם תוף כי אני לא מבינה במוזיקה, לעזור לי עם דיקציה ועניינים. יש התקדמות הרי. אתמול כמעט סיימתי לבנות מכונה למופע שלי עם אנשים מהצוות הטכני, בחרדה ממתי נסיים את זה, וגם מהסרטון שאחד צילם לי מאוחר יותר כשהוא חיבר את החשמל ואני לא אוהבת את איך שזה נראה. לא יודעת מתי נתעסק בזה, להתעסק בזה גורם לי לא לעשות דברים אחרים. לחשוב על בגדים למופע, זה מלחיץ אותי ברמות. לשנן את הטקסטים, לא עשיתי את זה עדיין, למרות שאני כתבתי אותם ועברתי עליהם מאתיים מיליון פעם, ואני טובה בלשון, אז בטח לא יקח הרבה זמן. אבל מתי אני אעשה את זה? לכעוס עלי לא יגרום לי לעשות דברים מהר יותר. הייתי רוצה לסדר את החדר, לעשות יוגה, לעשות קניות, אין לי אוכל. אבל אולי זה בסדר, לקבל את זה שאני עושה דברים רק כשזה ברגע האחרון ואני לא מצליחה לפני, כשזה לא בלחץ. אה המכונת כביסה צפצפה, נכון עשיתי כביסה, הצלחתי לעשות את זה. חרדה. אולי אני אעשה אמבטיה, טבילה קצרה בחום מוות. אני אזמין סנדביץ מהמקום הקבוע שלי, כבר כמה שבועות אוכלת שם כל יום, הוא מכיר אותי, אני מסמסת לו והוא מכין לי. אחהצ קבעתי דייט עם השותפה שלי, לא הצלחנו להיפגש כבר הרבה זמן, ובערב אני נוסעת לראות מופע בסוזן דלל, כנראה לבד עם עצמי. אני קשה מדי עם עצמי. חרדה. לא מצליחה לקום מהמיטה. אולי אני אדפיס את הטקסטים ואעבור עליהם ברכבת לתל אביב. לא יודעת מתי אני אלמד אותם. הכל עושה לי חרדה. מתי אני אקנה נרות. אולי נוותר על הנרות. מה עם הבגדים. נוותר על הבגדים? בגדים יומיום? לא יודעת. לחשוב על הדברים עצמם כולם ביחד עושה לי חרדה. חרדה. חרדה. הכל עושה לי חרדה. מי ילטף אותי. איך אני מלטפת אותי.