לא יודעת מה זאת התחושה הזאת שהתעוררתי איתה
אולי לחצים מהמופע שבוע הבא, בשילוב חרמנות שישר מעלה תסכול מיני ומרור וטינה כלפי הבתזוג שלא יוזמת סקס. התחושה שכל קיום מערכת היחסים הזאת על הכתפיים שלי. הקרירות המסוימת אחרי שאמרתי שאני רוצה להיות לבד הסופש, שישר מטרגרת לי את כל המרחק שהיא יודעת לקחת ממני. העייפות מהדבר הזה, משיהיה לי אכפת. ובאמת פחות ופחות אכפת לי, יותר ויותר עייפה ומותשת, מובסת. בהתחלה כשכל זה היה קורה אמרתי לעצמי שאני לא רוצה להיות בקשר שאני לא יכולה לאהוב עם כל הלב שלי חזק, שאני אוהבת את כמה שאכפת לי. אבל הנה האכפתיות קטנה. אני חושבת שהיא רוצה דברים שהיא לא יכולה לתת לי. או שאולי פשוט אני לא יכולה לתת לה את הדברים שהיא צריכה כשהיא לא נותנת לי את מה שאני צריכה. מה היא בכלל רוצה או צריכה? אני לא יודעת. האם היא האדם הפסיבי ביותר שפגשתי? אולי. בגלל זה תחושת ה-כל האחריות על קיום הקשר שלנו נמצאת אצלי. אני מחליטה אם להציע להיפגש או לא, אם ליזום סקס, אם להביע אהבה. אני יודעת שהיא בעצם כלב רחוב נטוש שהכניסו אותו לבית ועכשיו הוא מבוהל בפינה ולא יודע איך להתנהג. אבל גם אני לא יודעת איך להתנהג איתו. זה יותר מדי עלי. להישאר סבלנית, אמפתית, רכה. זה מה שהיא אמרה שהיא צריכה. אוקיי... אולי זה פשוט גדול עלי, כשאני כל הזמן מופעלת ללהרגיש דחויה ולא רצויה. מבינה כמה הסיפור הזה של שפת אהבה במגע הוא משמעותי אצלי. היא לא יוזמת מגע, גם לא מיני, ואני קמלה. היא כן יוזמת לפעמים מגע לא מיני, אבל לא מספיק בשבילי. מרגישה גדולה עליה. שהיא קטנה לי. אולי זה מסוג הדברים שבעתיד אחשוב עליהם בתור, הייתי בת 26 ולא ידעתי להגיד לעצמי שמגיע לי את מה שאני צריכה ורוצה.
אבל מה קרה הבוקר? לא קרה כלום. אני לא רציתי לפגוש אותה ונראה לי שזה קצת סגר אותה. מותר לה להיסגר, לא? כן מותר לה. פשוט כמה מהר דברים מובילים לדברים. החרמנות לתסכול מיני, תסכול עמוק מזה שאנחנו לא שוכבות. פתאום לא מבינה את האקסית שלי איך היא שרדה לפעמים חודשיים בלי סקס כי לא רציתי לשכב איתה והייתי מכריחה את עצמי. אלוהים ישמור.
טוב עכשיו לקום להתקלח, לעשות קניות בסופר, ואז ללכת לסיבוב בחנויות בגדים לחפש בגדים למופע שלי, סיטואציה מלחיצה. שונאת בגדים. אף חברה לא פנויה להצטרף אלי שזה מבאס. והחום הזה החום. יש בי חלק שהיה רוצה שתבוא הסופש, לראות אותה, לחבק, להיות קרובות. אבל אני צריכה לנוח ובזמן האחרון כל פעם שאנחנו נפגשות יש משהו, חיכוכים, ריב, בכי, אין מנוחה. גם סוג המנוחה שאני זקוקה לה, היא לא מסוגלת לה. לשכב במיטה ולהתכרבל בשקט עושה לה חרדה, וכפועל יוצא מייצר אצלי אי נחת. אין מנוחה משותפת כפי שאני זקוקה לה. ואני צריכה לנוח הסופש, שני גנרליות וזהו כבר מופיעה פעמיים שבוע הבא. עכשיו רק לקום מהמיטה. בא לי לעשות לי סופ"ש נעים.