3 שעות הסתובבתי בין חנויות בגדים ב38 מעלות חום. לא ממש מצאתי את מה שהייתי צריכה. במקרה מצאתי מכנס וחולצה תואמים בחנות לגברים שממש אהבתי, הלכתי משם והמשכתי לחפש ובסוף חזרתי לקנות. הם לא בדיוק מתאימים למופע שלי אבל הם מכותנה כל כך נעימה ואני מרגישה קצת גבר יפה בהם.
כשהתייעצתי עם 2 בנות לגבי הבגדים והראתי להן חולצה שיש לי שחשבתי שמתאימה, הן אמרו שזה גברי מדי, ולדעתן אנחנו 3 נשים ואנחנו מדברות גם על האישה ומתאים יותר שנהיה עם משהו נשי. התקוממתי כמו ילדה ואמרתי "אבל אמא אני רוצה להיות בן", והן אמרו לי תהיי בן במופע הבא.
חשבתי על זה עוד, ואני חושבת שאני לא מסכימה עם התפיסה הצרה הזאת של נשיות. בטח במופע שלי, של אישה קווירית א.בינארית, במופע שמדבר בין היתר על קוויריות, מופע שמדבר על האישה בעולם שיש בו רק נשים. הכל פה אישה, אז הכל הוא אישה. גם חולצה בגזרה של בנים. גם להיות בן זה להיות אישה בעולם הזה. כשמדדתי את החולצה ההיא בפני בת הזוג שלי שתינו הסכמנו שאני נראית כמו מנהיג כת חתיך. היא אמרה שהיא אוהבת כשאני עם שיער ארוך וזה נראה כאילו אני בן עם שיער ארוך. מרגיש שאני יותר ויותר מתיישבת במגדרי, זה נהיה פחות ופחות עניין. ואז לפעמים זה כן כשאני מדברת עם שתי בחורות הטרו סיס והן אומרות שזה מופע על נשים והן לא מבינות שאצלי אישה יכולה להיות ממש הכל. שבאותה מידה שהטקסטים במופע כולם בלשון את, הן יכלו להיות מעורבבים, ואני קצת מתחרטת על זה שהם לא. הכל מעורבב בעולם הזה שלי והכל הוא הכל. ואולי אנחנו נלבש בגדי גברים.
לצערי לא מצאתי את כל מה שהייתי צריכה, ואין לי באמת עוד זמן לחפש. הגנרליות ביום שני וזהו מופע ראשון בשלישי. אחרי שאתאפס קצת מהחום אני אשלח הודעות לאנשים לחפש עוד בגדים. עשיתי מקלחת קרה ואני שוכבת עירומה במיטה אבל מהר מאד נהיה שוב חום בלתי נסבל. שבוע הבא יעשו לנו מזגנים בחדרים אלחמדולילה.
היחס שלי לגברים לאחרונה מעניין. שמה לב לעניין גובר בהם. בת הזוג צחקה עלי במרירות שאני סוגשל ביסית, אבל אני לא מוכנה לוותר על הלסביות שלי. אולי אני לסבית שמגלה עניין גובר בגברים. יש בי רצון לפתוח את הקשר רק בשביל זה, בשביל לחקור עם גברים, כי זה רק חצי נחשב. אני מרגישה שזה צריך להיות גבר סופר ספציפי. עם אינטליגנציה גבוהה, ואינטליגנציה רגשית גבוהה, שיעמוד בקצב של המוח והלב שלי. No bullshit כי אני חסרת סבלנות לכל מה שהוא לא דוגרי. כמו שאני חסרת סבלנות לכל המופעים בלימודים שמלאי חומות ומסכות וציניות. כמה אנשים אמרו לי איזה יופי שהמופע שלי מדבר את הלב בלי טיפה של ציניות. זה באמת נחמד. אין לי מקום לאנשים כאלה, ואני מרגישה שלא פגשתי הרבה גברים עם הדוגרי שלי, עם המוכנות שלי להביט לכל הרגשות בשחור של העין ולהיות נוכחים איתם. נראה לי שזה באמת נדיר יותר אצל גברים. כנראה בגלל זה הם פחות מעניינים אותי. אבל לאחרונה משהו נפתח, איזו משיכה לאנרגיה גברית, אנרגיה של יציבות, ביטחון, סלע, משהו אבהי, משהו יציב ונוכח. מעניין מה יהיה עם זה.
