מעניין איך הייתי מרגישה היום אם הייתי רווקה, ולא הייתי צריכה לדאוג מרגשות של בנאדם אחר. בטח עדיין לא טוב, אני תמיד מוצאת איך שיהיה לא טוב.
אוננתי עם שמן קוקוס, משהו שלקחתי מאיזה גבר כאן שקראתי בתחילת המלחמה. בכלל, מאז המלחמה התחלתי לעקוב אחרי לא מעט גברים, שזה מעניין ולא קרה לפני כן. לא חשבתי על זה מזמן. באמת מעניין מה קרה, האם המלחמה פתחה אותי עוד יותר לגברים? נזכרת באחד השבועות הראשונים, אולי השבוע הראשון, שהייתי צריכה ללכת לרופא שיניים חירום והייתי בחרדה מאד ורציתי שמישהו יבוא איתי, ואף אחת לא הייתה פנויה, וביקשתי מאבא שלי, והוא אמר לי מה קרה את לא יכולה ללכת לבד. הייתי כל כך בחרדה ששאלתי אם אשתו יכולה להצטרף אלי, אישה שהסלידה המשותפת בינינו נוכחת בבירור. הייתי צריכה להסביר לי בקול רועד שהעולם קורס וללכת לרופא שיניים זה מפחיד ואני צריכה שמישהו יהיה איתי. הסיפור הזה של להצטרך אנשים הוא סיפור מורכב. מה שהוטבע אצלי הוא שזאת חוויה מאכזבת תמיד ועדיף לא להיות בה. גורם לי לחשוב על בת הזוג שלי, על זה שהיא לא מסוגלת לבקש אף פעם כלום ממני, ובפעמים שהיא מבקשת משהו ואני לא יכולה מסיבה כלשהי הקושי הוא כפול ומכופל.
על מה אני מדברת בכלל? חם לי. אז אוננתי וישנתי והתעוררתי מהתחושה אני בתוך מבער. המצוקה היא אמיתית בגוף שלי. מאד קשה לי להרגיש חום. אולי אקפוץ תכלס לעוד מקלחת זה עשה לי טוב לפני כמה שעות. יש לי תחושת מועקה מסוימת, אולי כי יש כמה הודעות שרציתי לשלוח ועדיין לא עשיתי, אולי כי לא מצאתי את הבגדים למופע עדיין והגנרליות עוד שלושה ימים ועכשיו סופ"ש. אולי כי תכף אצטרך לצאת מהבית לארוחה והשותפה לא פה ועדיין לא הכנו משהו ולמי בכלל יש כוח למיייי. אולי כי אני מרגישה לא טוב על זה שאמרתי לבתזוג שאני רוצה להיות לבד הסופש. וזה גורם לי להרגיש אשמה. בעצם זה גורם לי להרגיש אשמה, שרציתי סופ"ש בלעדיה, כי קשה מדי להיות יחד, והמופעים שלי השבוע, ואני רוצה להתרכז בעצמי. להתרכז בעצמי! השם ישמור. לנוח! סמאללה. לא יודעת עם להיות בתוך הכבשן נחשב מנוחה. מזל שהארוחה הולכת להיות בבית עם מזגן השם ירחם השם ירחם.
מתי אני מתרגשת ומתחילה לאהוב ולשמוח במופע שלי?? מתי אני מתרגשת ומתחילה לאהוב ולשמוח בי?? אחרי שאוננתי בכיתי וצחקתי וחשבתי וואלק אני משהו. וואלק אני משהו. מתי מרגישים ככה יותר? האם אני בזוגיות שפשוט עושה לי כל כך רע שלתחושות הקשות כלפיי עצמי התווספו עוד תחושות קשות ואין הפוגה מהקול הזה הקשה? אין הפוגה. איפה רואים את היופי שלי שמישהו יגיד לי. אני צריכה מבט חיצוני שייתן לי את זה, אולי אני מקווה שאקבל את זה מהימים של המופעים. חושבת שבלי צחוק איזה 20 אנשים באים לראות אותי, כנראה יותר. בא לי לספור... כן כאילו אפילו יותר. ביניהם אנשים שממש אוהבים אותי ומתרגשים ממני ומתעניינים בי, שאני מעניינת אותם, הפסיכולוגית שלי חידדה. הרצון להתמסר פשוט לצורך הזה, הצורך באישור, הצורך שיגידו שאני טובה, ויפה, ועושה יפה, ומוכשרת, ויש לי ערך, אני מביאה ערך לעולם, ואני עושה בו טוב. מדי פעם בת הזוג שלי אומרת שאני הפרטנרית הכי טובה והיא כל כך מעריכה אותי ואני חושבת, מה? באמת? אני מרגישה כמו חתיכת חרא של בת זוג. וגם היא מרגישה ככה. למה אין איזה כדור בדולח שיגיד לנו יאללה נשמות שחררו, או אחת מהשנייה או מהסיפורים האלה שמוזנים מהטראומות שלנו. איפה הסוף הטוב שלי, אני רוצה את הסוף הטוב.
אה וצילמתי תמונות יפות כי אני עירומה במיטה ולמה לא, ורציתי לשלוח לה אותם אבל היא מרגישה חרא נפשית אז היא לא תרצה. אז חשבתי מה, להעלות פה? אני כבר מרגישה מוזר להעלות פה דברים, במיוחד כשהם במקום למען אותם אליה. גם עם מי אני מפלרטטת בימים אלו פה? אף אחד, רק חושבת על גברים אפסים שיאוננו על התמונות שלי. יש אולי גבר אחד שהייתי רוצה שיראה, אולי שניים, אבל גם זה מרגיש מוזר. קיצר. משגרת את המחשבות האלה ואולי אעשה משהו אחר כך עם התמונות. נשבעת שאני מרגישה שהמיניות בינינו התקלקלה כל כך חזק שאין לי מושג איך אפשר לשקם אותה. מצד שני, הכל אצלנו כל כך מהיר ומוחלט ודרמטי, אז מי יודע, זה יכול עוד להשתנות. לא יודעת, איך עובדים על דברים? אולי לא בתקופה הכי עמוסה של השנה שאני צריכה להעלות בה מופע. ואחר כך היא טסה למשפחה ל3 שבועות בארהב. ואף אחד לא יזיין אותי בזמן הזה?? זה לא עצוב להחריד?? אם הייתן רואות את הגוף שלי הייתן מבינות עוד יותר עד כמה זה עצוב. זה גוף שצריך לזיין.