שדה פרחים

באופן מעניין, כשזוגתי עצובה ובייאוש בגלל מערכת היחסים שלנו, אני מרגישה קלה וחופשייה. יש שם איזון דק, לפעמים זה מגיע עם תחושות אשמה על היותי שמחה והיא לא, או עם פחד שתחצה את נקודת האל חזור של הייאוש ותרצה להיפרד. אבל מלבד הדברים הללו, בעצם משהו נפתח לי ברגעים הללו, משהו מתאפשר. משערת שזה קשור לתחושה הזאת שיש לי שאני מחזיקה את מערכת היחסים לבד, אני מחזיקה את הלהיפגש, את הסקס, את הריבים, את הפיוסים, את ההתקרבות. ואז אם היא עצובה בגלל הקשר, בגלל שקשה, זה אומר שזה משפיע עליה, זה אומר שאכפת לה, זה אומר שהקשר מזיז אותה. ואז אני לא צריכה להחזיק לבד. אני תוהה מה יגרום לי להרגיש שהיא מחזיקה יחד איתי בלי שזה יקרה. נניח אם היא תיזום דברים מעצמה. התחושה הזאת שיש מישהי שחושבת עלי ולוקחת אותי בחשבון, שהקיום שלי משפיע עליה ביומיום, באופן קונקרטי, גם אם בצורה מאד קטנה. בסוף זה הקטנות שיוצרות את החיים, זה 99 אחוז הקטנות. אבל מה היא יכולה לעשות שיגרום לי להרגיש יותר טוב? להרגיש שהיא מחזיקה איתי? אני לא יודעת. אולי זה פשוט מי שהיא, אדם פסיבי בקשרים, למרות שלא נראה לי, נראה לי שיש שם הרבה מודחק. היא אומרת שאני לא מקבלת אותה, את מי שהיא, ושעדיין לא החלטתי אם אני רוצה להיות איתה. כן, יכול להיות, נשמע הגיוני. אולי פשוט אין משהו שהיא יכולה לעשות, כי זה לא מי שהיא. אני נרדמת אז אלך לישון. כואבות לי הברכיים שזה מבאס. לילה טוב