דיברנו היום בטלפון עם מטפלת מספר 3 ו4 אחרי 2 אתמול. התנענו את החיפוש אחר מטפלת זוגית, יש טבלת אקסל עם הפרטים על כולן.
אהבתי מטפלת 3 מיד, ידעתי שאני מחבבת אותה, האנרגיה הייתה לי טובה. את מטפלת 4 אהבתי עוד יותר, אבל כששאלנו אותה על פולי היא קצת נרתעה ואמרה שאין לה מומחיות או ניסיון והיא לא בטוחה שהיא הנכונה לנו. התגובה שלה הייתה מאכזבת אבל כנראה שזה לטובה.
סך הכל אני מרגישה מעודדת, השיחות היום הרגישו לי טוב. אחרי שתי שיחות אתמול שידעתי שאני לא רוצה אותן, וגם להיות אתמול בתחושות קשות באופן כללי, עכשיו השיחות קצת רוממו אותי. מחר אכתוב לעוד אחת או אולי עוד כמה, קיבלתי כל מיני מספרים.
היה מעניין טיפ טיפה להכניס מישהי לתוך הקשר שלנו ולתת לה הצצה אליו. נתן לי אפילו תקווה מסוימת, שזה משהו שאנחנו יכולות להתגבר עליו.
אחר כך דיברנו בטלפון על מה שאנחנו מחפשות, והיא אמרה שזה טוב שתהיה לנו אופציה להיפגש בזום עם מטפלת ושנהיה כל אחת ממקום אחר, כי היא טסה הרבה, ונמצאת לפחות חודשיים מהשנה בחו"ל. באותו רגע רציתי להחזיר את המפתחות ולהגיד תודה שבת שלום. תזכורת להיותה אדם עצמאי ובלתי תלוי בעולם. התחושות מאד שבריריות.
מצד שני היה מעניין, כשהיא הסבירה למטפלת היום מה הסיפור שלנו, ואמרה שאנחנו תקועות בלופ של חרדה-הימנעות. היה לי מעניין לנוכח התחושה שלי כמה לא אכפת לה וכמה אני דחויה ובלתי רצויה, לראות לראייה כמה היא דוחפת לזה שנלך לטיפול ושזה חשוב לה. אז אולי היא כן בעצם רוצה זוגיות. מי יודע.
