היום הזה היה ממש קשוח. כל השיט של הגוף יחד בבת אחת, וגם בת הזוג בעצמה לא בטוב אז לא היה לה הרבה פניות רגשית בשבילי מה שגרם לי להרגיש יותר נזקקת. מחר אנחנו עוזבת את בנגקוק והגיע הזמן. אני מקווה שהבטן שלי תהיה בסדר בשביל יום של נסיעות וטיסה. לא אמרתי להורים כי לא רציתי להדאיג אותם. אנחנו טסות לצ'אנג מאי ונהיה שם 4 לילות, והיום הזמנו מקום בפאי החל מיום שישי, בונגלו בטבע. אני ממש מצפה לזה. לא הייתה לי שום יכולת להירגע כאן בבנגקוק ודי נמאס לי ממנה. היה נמאס לי מערים הרבה לפני שטסנו לכאן, ואז הגענו לעיר עמוסה ורועשת ומסריחה. אבל בסדר. הספקנו לא מעט והיו לנו גם ימים יפים פה. לקראת הערב התחלתי להרגיש יותר טוב. לא אכלתי היום הרבה בכלל. אורז לבן בבוקר צהריים, אחהצ מצאנו סופר וקנינו לי כיכר לחם לבן שחיסלתי והרגשתי כ"כ בהודיה על זה שמצאנו לי לחם. הריחות של האוכל בכל מקום עשו לי רע, שילוב של הבטן והוסת. קיצר תודה בנגקוק ושלום. אין לנו מושג למה לצפות מצ'אנג מאי. עוד יומיים נעשה איזה טיול עם פילים במקום הומינטרי, היא מאד מצפה לזה ואני קצת פחות אבל בסדר. בעיקר בא לי לנוח עכשיו ואין לי הרבה כוחות לכלום. מחר נגלה אם ייתנו לנו לעלות עם כבודה חורגת למטוס ולא יבדקו אותנו. די בניתי על זה עם כל הסיפור הזה של תיק אחד שעולה למטוס. איך בא לי כבר להגיע לטבע. צ'אנג מאי היא גם עיר למיטב הבנתי, אני תוהה כמה היא עירית ביחס לבנגקוק, או שאולי תהיה קצת יותר מרווחת ועם טבע? לפחות יהיה לנו חלון וקצת יותר פרטיות במקום החדש, אני לא מאמינה שחיינו שבוע שלם בחדר בלי חלון. זה שאין מקום שאפשר לקרוס בו ולנוח ולהרגיש בנוח זה קשוח. היום התגעגעתי הביתה וחשבתי מה עשיתי. אבל זה ליטרלי היעד הראשון בטיול, וליטרלי לא הכוונות שיש לנו לטיול הזה. אנחנו רוצות טבע, אנשים, קהילה. לא ניהלתי שיחה אחת שהיא לא עם בת הזוג בשבוע האחרון, או עם מישהו שנתן לי שירות. מסקרן איך יהיה בפאי, אנחנו מדמיינות איזה מקום קהילתי ובטבע אבל אין לנו מושג איך זה יהיה.
היום הזה הרגיש מבוזבז וסתם, אבל גם זה נראה לי ממש סבבה שחלק מהימים יהיו סתם. יאללה. לילה טוב. מקווה להרגיש טוב יותר מחר.