מה אני רוצה לכתוב. מילים אבדו לי ואני מנסה לשוב וללקט אותן, כמו ציפורניים שנשרו והשאירו אותי חסרה. אז מזמן כתבתי את אותה א' שהייתה אם וגם זונה. לא אותה אני רוצה לכתוב. אני מחפשת אחת אחרת. הדמות בספר שקראתי הזכירה לי מדי את ר', אישה בשר ודם, דפוקה ושדפקה אותי כהוגן, כלומר את ההגנות שלי והשאירה אותי פוחדת מאד. הספר גם היה גרוע, אבל גם פרט על נימי הצורך. האישה שם הייתה אימהית ונוקשה אבל רכה וידעה מה היא רוצה.
אני אוהבת אותן מבוגרות. תמיד אהבתי. משהו בלהיות צעירה וקטנה מולן. לא קטנה פיזית. משהו בניסיון שלהן, בהיותן נשים יודעות. אישה שמבוגרת ממני בעשור, עשור וחצי, שניים. שמסתכלת עלי ויודעת שאין לי סיכוי. שהיא יכולה לאכול אותי. שלרוב לא יהיה צורך במאבק כי אני אתן לה אותי ברצון. אבל אולי היא זאת שתרצה מאבק, אתן לה אותו אם כך. יש לי צורך לרצות. להעריץ. לסגוד ולזכות בתשבוחות. תמיד הייתי חנפנית. יש כמובן משהו אנוכי בחנפנות. זה בסדר, אני חושבת.
קשה לי לומר מה אני אוהבת בלהרגיש צעירה מולן. עכשיו אני בת 28, אני עדיין צעירה? אני רוצה שהיא תלמד אותי, שהיא תיקח ותוביל כי היא יודעת טוב יותר. אני עוד מחפשת את המילים. אולי הן ממאנות לבוא כי הן יודעות שכשיבואו הן ירמסו כל דבר בדרך. את האגו שלי. לא תזיז להן הבושה שלי. הרעב שלי חזק יותר מכל בושה והוא ישאיר אותי מריירת על עצמי עם כוס פתוח לראווה.
ככה אני רוצה לחכות לה. על הרצפה, עירומה, פתוחה. אולי ככה היא תשאיר אותי, אחרי שחירמנה לי את הצורה, היא תאזוק את הגפיים שלי כך שאשאר על הברכיים פתוחה ומטפטפת על הרצפה. היא תסתכל ולא תיגע ואני ארצה למות ולא לחיות עוד רגע בלי שהיא נוגעת בי. היא תחייך. היא סבלנית, ואני אייבב, חלקית מחרמנות, חלקית ממצבטים ששמה לי על הפטמות. בסוף היא תגאל אותי מיסוריי אחרי דקות ארוכות ותבוא לבדוק את הרטיבות. היא תלטף לי את החור בכזאת עדינות ואני אתפתל. היא תכניס את האצבעות הרטובות שלה לפה שלי ותיתן לי למצוץ. היא תסתכל לי בעיניים בזמן שתזיז את האצבעות שלה בתוך חלל הפה שלי בעיניים מהופנטות. היא תדע מה אני עושה עם המבט שלי. היא תקרא לי ילדה פתיינית ותחזיק לי את הלסת עם היד השנייה. האצבעות שלה בפה שלי יתחילו להיות אגרסיביות יותר עד שהיא תתחיל לזיין לי את הפה עם שתי אצבעות. אני ארגיש את העונג בפתח הגרון שלי מתפשט לשאר הגוף כשהיא תזיין אותי מהר יותר ומהר יותר.
אני מתחילה להרגיש את הדופק בכוס.
היא תפסיק ותיתן לי להסדיר נשימה. אני אאנח בקול מכמה שזה חירמן אותי. היא תשאיר אצבע אחת בתוך הפה שלי ותלטף את השפתיים. היד השנייה שלה תרד למטה ובדרך תעביר בי צמרמורת בכל מקום שהיא תיגע. היא תגיע למטה ותתחיל לשחק עם הכוס הרטוב שלי. אני פתוחה לגמרי ורטובה כל כך. היא תעביר אצבעות למעלה ולמטה בכמעט רפרוף שיחרפן אותי.
אני עוד לא בטוחה מי היא בשבילי. היא מבוגרת ממני. היא אוהבת אותי עירומה ורטובה. אני הרכוש שלה, רק לכתוב את זה מרטיב אותי. היא יכולה לעשות לרכוש שלה מה שהיא רוצה מתי שהיא רוצה, היא אוהבת את זה ככה וגם אני. אני רוצה להיות עירומה ופתוחה ומתמסרת ומקבלת ואומרת תודה על כל מה שהיא נותנת לי. אני יודעת להיות מאד אסירת תודה. העיניים שלי והגניחות שלי והגוף שלי יודעים להביע את אסירות התודה שלי. אני אוהבת לרצות ולשמח, אוהבת שהיא גאה בי. אני מרגישה מיוחדת תחת העיניים שלה. אותי היא רוצה לזיין ולזנות, לדחוף את עצמה לתוך כל החורים שלי, להכאיב ולסטור לי בכוס, בפנים. זה דבר שעושים רק לאנשים שמיוחדים לך. אני רוצה להרגיש מיוחדת. אני רוצה להרגיש הילדה הקטנה של. אני רוצה להכיל בתוכי כל מה שיש לה לתת לי. הרבה זמן לא זיינו לי את הגרון. אף פעם לא ראיתי אותי תוך כדי, אבל אני יודעת איך זה נראה. זה מראה שכדאי לראות. רוצה להיות הזונה האוראלית שלה. הזונה האנאלית. אף פעם לא בעלו אותי באמת והגיע הזמן. כל רגע שהיא לא מזיינת אותי הוא רגע מבוזבז.
עוד מחפשת את המילים לבטא את הצורך שמבעבע בי. איך להיות קטנה קשור בזה. איך שתזיין אותי כל כך עמוק וטוטאלי קשור בלהרגיש מיוחדת ושל. איך אני צריכה שתזיין ותרביץ כדי לקחת ממני את המשקל שכבד עלי מדי. איך אני רוצה להוריד את ההגנות שלי ולסמוך עם הגוף והנפש. לא להחזיק. שיהיה בטוח להפוך לשלולית בלי מחשבות, רק גוף רועד ונמס. איך אני כל כך רוצה כבר להרגיש את כל זה עם מישהי. שמישהי תרצה אותי ככה. כמה מבוכה יש בלומר, אני רוצה שירצו אותי ככה. אני צריכה שירצו אותי ככה. נשלטת.