החזרה המחודשת לפנטזיות המיניות והבדס"מית דרך הספרות האירוטית שאני קוראת מבהירה לי לראשונה, שיותר מהכל, אני נשלטת. לא יותר מהכל בחיים שלי, אני עוד טייטלים ודברים ועניינים ומה זה בכלל זהות, אבל כשזה מגיע למין, ומגיע לרצונות והצרכים העמוקים שלי במיניות (ואולי גם בקשר?), אני נשלטת. ויש בי עוד כל מיני, אבל יותר מהכל, אני נשלטת.
הספר האחרון שקראתי היה גם המוצלח מבין 4 הספרים שקראתי. השם שלו מביך אותי אז אני בכוונה לא זוכרת, אם מישהי תרצה אחפש אותו. זה היה על mdlg והוא היה עשוי טוב. הדמויות היו likable, אפילו חיבבתי את סוג השליטה שהייתה ביניהן וגם את סוג המומי-ליטל שהן היו. יכולתי לדמיין את עצמי שם בדברים מסוימים.
כל הספרים שאני קוראת והחרמנות המתעוררת מחדש גורמים לי לחשוב על בת הזוג שלי. מיניות היא נושא רגיש לשתינו, ועם הזמן היא הלכה ודעכה, יחד עם כל מיני מוקשים וכאבים שהקשו עלינו לדבר על הדברים. הרתיעה שלה מבדס"מ שגרמה לי להפסיק לרצות, יחד עם הבושה שחזרה ועלתה סביב הרצונות שלי. אבל בתכלס, הכי הייתי רוצה לעשות בדס"מ איתה. לא יודעת אם ספציפית את הפנטזיה הmdlgית, אולי בעצם לא כמו שכותבים עליה בספרים ככה, אבל כן מרכיבים מתוכה. אין לי צורך בשמות לדברים, כל עוד ההיררכיה ברורה. ואני יכולה לפנטז על כל מיני דמויות שאני מכירה, או על הסיטואציות מהספרים, אבל הכי אני רוצה אותה, שתסתכל עלי מלמעלה עם המבט המסוים, תלטף לי את הפנים, תכניס לי אצבע לפה בידיעה ברורה של מה היא יכולה לעשות לי איתה. להיות הדברים המסוימים האלה איתה.
אני כבר זמן חושבת על האם כדאי לחשוב על לפתוח כדי שאוכל לחקור את הצד הבדס"מי שלי עם מישהי שרוצה את זה. אבל גם הכי הייתי רוצה לבדוק את הדברים יחד איתה. הכל מתקדם מאד לאט, קשה לנהל שיחות על הדברים, אפילו שאנחנו במקומות שונים מבעבר. תחושות הדחייה שהרגשתי, הקושי לסמוך, הם עדיין חיים בי. וגם בה חיים דברים. ועכשיו לא נתראה לפחות שבועיים. שזה בסדר, כל זה. אבל גם אוף. יש בי יצור רעב ונזקק שרוצה להתרפס ולהיות לטרף. ואני יכולה להיות טרף כל כך יפה, אני יודעת. מחכה שמישהי תבוא לטרוף.