לפני חודש. יום רביעי, 29 באפריל 2026 בשעה 16:10
אני לא יכולה שלא להרגיש שהשתיקה שלה היא עונש. אני יודעת שמגיע לה כמה ספייס שהיא צריכה, וזה הזמן שאני צריכה להחזיק את עצמי חזק ולהכיל את עצמי לבד. ושזה לא מגיע ממקום של עונש, אלא שהיא צריכה זמן לעכל ולעבד ולהבין מה היא מרגישה וצריכה. אבל אני גם יודעת שלפחות טיפ טיפה זה גם עונש. שזה בסדר, אני מניחה. זה פשוט קשה. ואני רוצה להיות שם בשבילה. ניסיתי להאכיל אותה כל היום, ושוב ושוב אמרתי לה שאני כאן לכל מה שהיא צריכה. אני יודעת שהיא גם כנראה לא מדברת איתי כדי לא להוציא עלי דברים שהיא תתחרט עליהם. שיש עניין של שליטה עצמית. פשוט קשה לי. בחיים לא הייתי בסיטואציה הזאת.