לפני אי אילו שנים מצא לו עצמו הדוב משוטט לבדו בפינות החשוכות יותר של היער, קורא בין השורות, מגרד את הגב על עצים, משייט בעולם כיאה לדוב מגודל.
ביושבו עם סל פיקניק שזה אתה לקח בהשאלה תוך כדי רפרוף על השורות של היער הקסום, נתקל הדוב בשועלה השובבה שתפסה את תשומת ליבו, סיפוריה המפורטים והנימה שעולה מין הכתוב, הקול שהיא קיבלה בראשו, שדיה החצופים שבלטו בתמונות, כל אלו גרמו לו לשאול לשלומה, והיא השועלה השיבה חיוך בחזרה.
הסתובבו להם השניים ביער, דנו על הא ועל דא, על ההוא שכתב וההיא שנפגשה, אנשי סוד של ממש, אך עם כל דקה שעברה נבנה לו גם מתח מסוים בין שתי החיות היער הללו.
אך העולם כמנהגו אוהב לתקוע מקלות בגלגלים מסתובבים, בפעם הראשונה לאחר שהדוב הצמיד את השועלה לעמוד תומך בחניון חשוך נכנסה לחייו דובה נחמדה, הדוב שרצה לתת סיכוי לדובה בישר את הבשורה לשועלה השובבה והשניים נפרדו בדמעה.
לאחר שנפרדו הדוב והדובה, התגלה כי השועלה שינתה את תפיסתה, בצידה שלה ישנה משפחה, אומנם שום דבר לא בהסתרה אבל קיבל הדוב את בקשתה ונשאר כצל נישא על רוחות היער, מבליח בשיתוף נשמתו פה ושם, שומע אותה, נהנה מתמונות שדיה המתנוססות ביער לסירוגין.
כדי לקצר את קריאתכם בנשימה מהירה, ניסו להיפגש השניים מספר פעמים ללא הצלחה, פעם מלחמה, פעם הוא חלה, פעם היא חלתה, היקום בשלו ממשיך לתקוע גלגלים.
הו אז, בשבת אחת, החליטה השועלה לרמות את היקום, שלחה היא יונת דואר אל הדוב לבדוק זמינות, סיים הדוב את ריצתו היומית ופגש את השועלה בסניף הבנדיקט בין עצי האשוח לשפת הנהר, לאכול רושטי נהדר. את המשך הערב העבירו השניים על הגג, עירומים מפרוותם הסינטטית, חוקרים זה את זאת וזאת את זה, עושים נעים לפרקים, פעם בישיבה, פעם בכריעה, פעם כמו זוג כלבלבים, פעם בכיפוף ופעם בעמידה, השלימו השניים סקרנות ארוכה, את הערב סיכמו בחיוך משותף ובנשיקת פרידה, חזרו הם איש למיטתו ואישה למיטתה שלה, בהבטחה שינסו לרמות שוב את השד הרשע.
סוף.
