דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד

ביללות כאלו

גרוניות, קולניות, חריפות,

נוהמים בלילה ברעש נוכח כזה

שלא מתנצל על הפרעות,

אני כבר מזהה אותה

את החתולה השחורה הזו

שהיא אני,

את הקול שלה הצרוד, המחוספס, הכנוע

שהוא לא הקול שלי,

את הביס הזה שיש לה בעורף

את הפצע הטרי,

מזהה אותה בתוכי

את ההתמסרות שלה לחוזק של האחר

את ההיצמדות שלה, קופאת תחתיו

כמו רוצה שלא יגמר,

"חתולים מזדווגים" אני אומרת לך

לוחשת,

מרגישה את הדופק בי פועם

"תסגרי את החלון"

אתה ממלמל מתוך שינה

"איזה רעש מעצבן.."

*מוקדש למי שעזר לי להוציא את זה מתוכי, תודה 🌷.