בוראת את עולמי יום אחר יום,
בדיבור, בכוונה, במחשבה,
האלוהים שאני מחבקת אותי
על כל מכה בכנף
על כל נוצה שנשרה בלת ברירה
על כל תזוזה לא צפויה, מבהילה,
האלוהים שאני מראה לי כמה שאני טובה,
כמו שאני, כבר עכשיו, בלי להשתנות עוד,
אפילו לא
טיפה,
מלאה בחמלה כלפי, מביטה בי ברכות, בעיניים טובות מלאות אמונה.
האלוהים שאני ממלא אותי ברוח, מזכירה לי שאני נשמה, אור אינסוף, בהיר, צלול, לבוש בגוף של אהבה, בוערת אור של אהבה,
האלוהים שאני לוקח את ידי וצועד איתי, מלווה, דרך כל הפחדים שלי, דרך היאוש, לעבר התקווה,
האלוהים שאני מנשק את הדמעות שלי, את דמעות הכאב, העצב, הפגיעה, מבטיח לי שאני לא לבד, גם אם אני מרגישה, הוא כאן תמיד עבורי, לחבק אותי, לתמוך, הוא אבא שלי ואני תמיד מולו, בכל גיל שאהיה כמו ילדה קטנה.
האלוהים שאני מזכיר לי שאני ראויה, ראויה מעצם היותי, ראויה מעצם בריאתי, ראויה ללא תנאי לקיום שלי, ראויה לקבל ולתת את האהבה שאני, להיות האהבה שאני,
במבט טוב ופתוח, בכוס רטוב וחם, שוקק ונאנח למול הרוח, בעיניים פקוחות לרווחה, בשפתיים נשוכות בכאב של תשוקה, בגוף מפוסק, בלב פועם וחי, בלב פועם וחי.
האלוהים שאני מזכיר לי שאני כאן עם סיבה, עם תכלית, עם ייעוד, שגם אם הוא לא ברור בי לגמרי, הוא מתבהר בתוכי עם כל יום שעובר, הוא מוגשם, זה לא במיקרה, הכל מדויק ונכון, הכל מסומן, אני בדיוק איפה שאני צריכה, אני בדיוק בזמן שאני צריכה, אני בדיוק כאן.
האלוהים שאני
הוא זכר, הוא נקבה
הוא גבר, הוא אישה,
הוא עצב, הוא שמחה
הוא אור וחושך
הוא לבד וביחד
היא גוף היא נשמה
היא קודש היא קדשה
הוא אחדות הבריאה
הוא והיא
שניהם יחד, הם אחד
הם אני
אני
האלוהים שבתוכי.